”תמ”א 38 היא תוכנית חלקית שנגועה באי שיוון כלפי תושבי הפריפריה”

ניסים בובליל, נשיא התאחדות בוני הארץ טוען כי תמ"א 38 היא תוכנית שמתאימה רק לאזורי הביקוש והיא מחזקת בעיקר את מדינת תל אביב. מדובר בתוכנית לא שוויונית שמפלה את תושבי הפריפריה לעומת תושבי המרכז ולכן יש למצוא מודל כלכלי שיפתור את הבעיות של חיזוק המבנים גם בפריפריה. היכולת להתמודד עם איום רעידת האדמה אינה יכולה להיות מפלה והיא מחייבת התערבות של הרגולציה אל מול כוחות השוק

תיקון 3 לתוכנית תמ"א 38 שאותו הובילה התאחדות בוני הארץ יכול היה להוות מנוף לחיזוק המבנים אולם אנו רואים מספר חסמים. ראשית, הצעתה של ההתאחדות בוני הארץ לניוד זכויות בניה בין ערים טרם התקבלה. הצענו לממשלה שקבלנים יוכלו לחזק גן ילדים בבית שאן תמורת זכויות בניה בפתח תקוה או ברמת גן בצורה זו התוכנית תהפוך ליותר שוויונית ותאפשר לממשלה לפעול על פי סדרי עדיפויות לחיזוק בהתאם למבנים ולערים אותם יש לחזק.

שנית, הרשויות המקומיות הפכו חסם בקידום חיזוק המבנים. זה בא לידי ביטוי בתופעה של

הקמת חברות עירוניות שמקימות הרשויות והן "מלאימות" את הפרויקטים ומונעות את הפעילות של הקבלנים והיזמים בשוק. תופעה זו יוצרת ריכוזיות ונגועה בניגוד אינטרסים מובנה שכן הגוף שלכאורה יוזם את הפרויקט הוא זה שגם מאשר אותו והופך להיות גוף בעל אינטרסים כלכליים. כלומר הרשויות רואות בתמ"א 38 מנוף כלכלי ובאמצעות החברות העירוניות הן גורפות רווחים על בסיס הזכויות שניתנו לדיירים שזקוקים לחיזוק מיידי . לדעתי נושא זה מחייב התערבות של הרגולטור או של הממונה על ההגבלים העסקיים.

בנוסף אנו רואים שרשויות רבות , בינהן עיריית תל אביב, שאינן מקבלות את תיקון 3 לתמ"א 38 ומתעלמות מהוראות המועצה הארצית ואין בכוונתן לאפשר במרבית השטחים את תוספת הזכויות בהתאם לתיקון . הרשויות גם מעמיסות על הפרויקטים דרישות תכנוניות ורגולטוריות רבות שאינן ברות ביצוע כמו יצירת מקומות חניה באזור בנוי שמונעות את קידומם של חלק גדול מהפרויקטים.

תמ"א 38 מייצגת אינטרס לאומי מהותי ויש לפקח על קצב ואופן התנהלות הרשויות בנושא זה. על המדינה לפרסם מדדי התקדמות של תמ"א 38 הן בהיבט הכמותי והן בפיזור הגאוגרפי .