רונן מנחם בסקירה על הדולר-שקל: לשערי חליפין אין תחזיות, בקושי הנחות עבודה. בכל זאת, כשיש שינויים מהירים בשער החליפין – לכל כיוון – התחזיות לטווח קצר נוטות להיות סתגלניות – הן ממשיכות עם הכיוון החדש ומקצינות אותו. יש להיזהר מאוד עם תחזיות כאלו.
המצב כרגע הוא שכל פיחות נוסף בשקל יגרום לו להתרחק מהתחום בו הוא "אמור" להימצא משיקולים כלכליים. זו יכולה להיות תוצאה של אינרציה ומומנטום, בצד חששות ריאליים לגבי המצב הכלכלי, הפיסיקאלי והגיאו-פוליטי, בשילוב השינויים שנעשו במדיניות המס, שתרמה, בחודשים האחרונים, למכירה מוגדלת של מק"מ על ידי תושבי חוץ.
אולם, פועלים גם כוחות לכיוון תיסוף מחודש בשקל – הריבית כאן עדיין גבוהה משמעותית מהריביות במדינות מפותחות רבות, קצב הצמיחה הכלכלית מהיר הרבה יותר וקצב האינפלציה בפועל צנח בחודשיים האחרונים.
רף ה-4 ₪ לדולר הינו פסיכולוגי ויוצא גם שהוא רף כלכלי. השקל כעת במבחן, אך המשך פיחות מהיר אינו בהכרח התוצאה שלו.
בתוך כך, נשוב ונציין כי יש הבדל בין:
פיחות סדיר והדרגתי – שהמשק ייצא נשכר ממנו ובנק ישראל ישלים עימו, שכן הוא מסייע לייצוא הישראלי לספוג את החולשה בשוקי הייצוא המסורתיים והתמסורת ממנו לאינפלציה נמוכה כיום.
פיחות מהיר וקיצוני, שיצביע על בהלה, ינפח לדוגמא הלוואות צמודות מט"ח שלקחו המגזר העסקי והפרטי (כשהשקל היה בתיסוף), יגדיל את התמסורת לאינפלציה ויערער את היציבות הפיננסית. תרחיש כזה עשוי לגרור את בנק ישראל למכור מיתרות המט"ח העצומות שלו כדי לבלום זאת וייתכן שיהיה הכרח לשלב בכך העלאת ריבית. יש לזכור כי מניעת תיסוף חד בשקל על ידי רכישת מט"ח אינה מוגבלת מבחינת בנק ישראל, בעוד מניעת פיחות חד בשקל על ידי מכירת מט"ח מוגבלת ברמת היתרות.
בשורה התחתונה:בעצם המעבר על פני רף ה-4 ₪ אין ערובה להמשך הפיחות מהיר; אך מאזן הסיכונים שהביא לפיחות בשער השקל כנגד הדולר עד כה נותר בעינו ואף נע לרעת השקל בימים האחרונים.