התייחסותו של אלכס זבז’ינסקי, הכלכלן הראשי של דש בית השקעות, לשינוי יעד הגירעו: כבר מזמן נזנחה ההנחה שהממשלה תיצמד ליעד הגירעון של 1.5% בשנת 2013, כפי שהוחלט לפני שלוש שנים.
כפי שכתב בנק ישראל אשתקד במסמך שמנתח ביצוע צפוי של תקציב המדינה : "..בעשורים האחרונים פערים שנוצרו בין היעדים הפיסקאליים הקבועים בחוק לעלות ההחלטות הספציפיות של הממשלה הובילו לשינויים ביעדים הפיסקאליים...".
למרות שההכרזה היא סוג של non-event מבחינת השוק, היא טומנת בחובה דווקא אלמנטים שעלולים להדליק נורה אדומה אצל המשקיעים. בצורה שהוצגה, היא במקרה הטוב מטילה ערפל לגבי מדיניותה הפיסקאלית, ובמקרה הפחות טוב פוגעת באמינותה :
1. הצגת יעד הגירעון מבלי להציג את תחזית הצמיחה, אינה אומרת הרבה. ככל שתחזית הצמיחה שתעמוד בבסיס תחזית ההכנסות תהיה גבוהה יותר, כך אמינות יעד גירעון בשיעור של 3% תרד.
2. לא ניתן להגיע לגירעון של 3% מבלי להעלות מסים. אם הממשלה אכן לא מתכוונת להעלות מסים ו/או כתחליף, להעמיק קיצוץ בהוצאות, הסיכויים להגיע לגירעון של 3% הינם קלושים.
3. האוצר שינה את תוואי הגירעון הצפוי לעומת הכלל שנקבע בשנת 2010.
לפי תוואי הגירעון החדש, יוצב יעד להורדת הגירעון ל-2% עד שנת 2016 ול-1.5% עד שנת 2019. לעומת זאת, האוצר לא שינה את כלל תקרת ההוצאות של הממשלה, הנקבעת על פי הצמיחה הממוצעת בעשור האחרון ובהתאם למרחק של יחס חוב תוצר מרמה של 60%. על פי הכלל, תקרת ההוצאות בשנים הקרובות תהיה גבוהה כי היא מתבססת על הצמיחה הגבוהה שהייתה בעשור האחרון. בהתאם לכך, לא ניתן יהיה להגיע בשנת 2020 ליחס חוב לתוצר של 60% בתחזיות צמיחה סבירות, אלא אם הממשלה תעלה באופן חד את המסים, מה שהיא, על פי הכרזתה, אינה מתכוונת לעשות.
לפי בנק ישראל, כדי להגיע ליעד גרעון של 1% בשנת 2016 , תחזית שמרנית יותר מזו שהוצגה אתמול, שיעור הצמיחה צריך להיות בין 5% ל-6%. על פי הניתוח של בנק ישראל שהוצג במסמך שפורסם בסוף השנה שעברה על הביצוע הצפוי של תקציב המדינה, נדרשת צמיחה של כ-4.5% בשנים 2010-2020 כדי להגיע ליחס חוב תוצר של 60%, זאת בהינתן תקרת הוצאות על פי הכלל הפיסקאלי.
4. במצב הנוכחי, היה עדיף מבחינה כלכלית להציג תחזיות שמרניות כדי להשאיר רזרבות לתרחישים הפסימיים. זה היה מאפשר מרווח מסוים לתמרון, הקרוי "מייצבים אוטומטיים". נראה שראש הממשלה ושר האוצר העדיפו לבחון את הדברים לא רק מבחינה כלכלית, אלא גם מבחינה פוליטית.
ולסיכום, נביא את נקודת ראותו של בנק ישראל אשר הוצגה בתחזית של מחלקת המחקר ביום שני, עוד בטרם פרסום ההכרזה של שר האוצר. בהתייחסות לסיכונים לתחזיות שהציג בנק ישראל נכתב: " האתגרים בתחום הפיסקאלי מהווים גורם סיכון בולט כלפי מעלה דווקא (ביחס לתחזית האינפלציה והריבית). אולם, בהנחה שההתמודדות עם אתגרים אלה יישמר האמון במדיניות הפיסקאלית, הרי שמבחינה כמותית אין מדובר בהשלכות משמעותיות על האינפלציה והמדיניות המוניטרית.
האם בנק ישראל כבר מצטער על ההחלטה להוריד את הריבית? את זה אנחנו עוד לא יודעים.