משה שלום: היום הופיעה כותרת המציעה "להשקיע באדמה חקלאית בריטית במקום בזהב" על מנת לגוון חלק מן ההשקעות ה"פיזיות" של תיק השקעות. העניין הוא שרוב הציבור, העובד, והמתייחס לשוק ההון כעוד כמה דפים שצריך לעבור בדרך למדורים המעניינים הרבה יותר בעיתון, ממש לא חולם על גיוון כזה.
למעשה, מושג הגיוון כה זר לרוב הציבור, שברור למה הנגידים כה להוטים "לדאוג" לשוק המניות. זהו השוק היחיד שיש סיכוי איתו לתת "תחושה טובה" לאותו עם. ההנחה היא שאם שוק המניות, המייצג את החברות המייצרות, או הנותנות שירותים, נמצא במצב טוב, אזי הכלכלה במצב טוב. אין קשר כזה בהכרח, בחיים האמיתיים, אבל בן ברננקי לימד אותנו שזו משימה קדושה בעיניהם.
אבל מה עם ה"דברים האמיתיים" שבאמת שומרים על ערך ההון? דברים שאין מאחוריהם הבטחה מאף פוליטיקאי או נגיד? זהב פיזי, אדמה חקלאית, דברי אומנות, וכו.. האנומליה היא שככול שהדברים האלה טובים למטרה הזו, כך קשה להשקיע בהם לפרט.
אולי מעצם יוקר הפריטים, לעיתים עקב חוסר בורסה למסחר בהם, ולעיתים מתוך אי חוקיות באחזקתם (כמו זהב פיזי במדינות מסוימות). הדרך היחידה שנשארה למשקיע הפרטי, להתעסק בדברים האלו, הוא ללכת ולמצוא את הכלי המשלב את ה"דבר הפיזי" עם הסחירות בו. וכך, הגענו שוב למניות, אבל של החברות העוסקות באותו תחום פיזי, הן ביצור והן בהפצה.
על המשקיע לעשות שיעורי בית, לא להסתמך על עצות העדר לגבי מניה זו או אחרת, ולמצוא מניות או תעודות סל שיכולות לתת לו את החשיפה הנכונה לעולם הפיזי, מבלי להיות מוכרח לקנות דונמים או אונקיות. זה קשה, מייגע, ודורש מיומנות אבל מי אמר שהחיים קלים?