רונן מנחם, מנהל יחידת ההשקעות והאסטרטגיה, בנק מזרחי טפחות: פרנסואה הולנד, נשיאה הבא של צרפת, דוגל במדיניות שקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, מתנגדת לה: מיסים גבוהים יותר, הוצאות מוגדלות והשהיית צעדים לריסון הגירעון התקציבי. כמו כן תומך הולנד במעורבות גדולה יותר של הבנק המרכזי (ECB) קרי, רכישות ני"ע מוגדלות במתכונת ה-Fed. בד בבד, ביוון נחלו שתי המפלגות הגדולות תבוסה ולא יוכלו לכונן קואליציה שתיישם את צעדי הצנע עליהם הוחלט.
הרושם הראשון הוא כי תם עידן ההסכמות, עידן מרקוזי, ביבשת; שוקי ההון חוששים מעידן של מחלוקות בקרב מנהיגיה, מצב שיגרום להם עצבנות ותנודות גבוהות. בהיבט הכלכלי, החשש הוא מהקצנה, קיטוב והרעה בסביבה החברתית – תעסוקתית. המגזר העסקי יתקשה מאוד לקבל החלטות בתקופה מעין זו, הביקוש לאשראי לא יתאושש והבנקים יוסיפו להתבצר בפיקדונות ECB.
ההתפתחויות והחששות הללו הוליכו מיידית לפיחות חד באירו, שכרה תחתית בת שלושת חודשים כנגד הדולר בשוקי אסיה. שוקי המניות באסיה רשמו ירידות חדות (גבוהות מ-2%), ירידות שמן הסתם תימשכנה הבוקר באירופה. גם בארה"ב מסתמן אחה"צ המשך לירידות ביום ו’, שבאו בתורן בעקבות דוח התעסוקה המאכזב.
עם זאת, להערכתנו, הירידות המיידיות בשוקי המניות הן תגובת יתר. כך גם הפיחות החד בשער האירו. מנהיגי אירופה ערים לכך שהזמן העומד לרשותם לעכל את התמורות הפוליטיות האחרונות מוגבל ביותר. הירידה החדה במדד מנהלי הרכש בחודש אפריל, שהייתה חדה וכואבת מהערכות הכלכלים (שהיו פסימיות בעצמן), היא תזכורת מצוינת לכך.
לכן, אנו מחזיקים בתרחיש בסיסי, לפיו ישכילו מנהיגי גרמניה וצרפת לנהוג באחריות ולמצוא שפה משותפת, על אף ההבדלים הגדולים בגישותיהם. הודות לכך תוחזרנה חלק מהירידות בשוקי המניות.
אנו סבורים כי שני המנהיגים ישאפו להותיר רושם של הידברות ושיתוף פעולה במהירות הרבה ביותר, שכן במצב הכלכלי הנוכחי, התנגחויות ביניהם לא תשרתנה, בלשון המעטה, את שוקי ההון ביבשת; הן תגרומנה לפיחות נוסף בשער האירו, תקשינה על הבנק המרכזי של אירופה להמשיך להוריד את הריבית בגוש האירו (להערכתנו, הריבית יכולה לרדת מ-1% ל-0.5% משום שהשינוי במדד המחירים לצרכן ללא מזון ואנרגיה עמד על 1.6% ב-12 החודשים האחרונים), תגבלנה את הפעילות בשוקי האשראי ובהמשך עלולות להוליך לתגובת שרשרת בשאר העולם, הן מבחינה כלכלית והן בשוקי ההון, שערי החליפין והסחורות. (לגבי האחרונות, יכולנו להבחין בירידה החדה במחיר הנפט ביומיים שלושה האחרונים.)
אנגלה מרקל תצטרך להתגמש, בין השאר בשל מצבה בתוך גרמניה (מפלגתה נחלה תבוסות במספר מחוזות לאחרונה), בעוד פרנסואה הולנד ימצא, מן הסתם, כי מה שרואים משם לא רואים מכאן. גם אישים חשובים בעולם, כגון נשיא ארה"ב ומנהיגי סין ויפאן, המעוניינים בכך שגוש האירו יוסיף לתפקד במתכונתו הנוכחית (ולא ישוב למשטר של מטבעות נפרדים מפותחים, שיקנו למדינותיהן יתרון בסחר החוץ), ישתדלו מאוד לפשר בין שני האישים (הגישות).
אשר למדיניות הצנע באירופה, בנקודה הנוכחית אין תמימות דעים לגבי נכונותה וסיכויי הצלחתה. כלל לא ברור, במעבדה הנקראת גוש האירו, אם נקיטתה אכן תוליך, בסופו של דבר, לצמצום הגירעונות הגבוהים בתקציבי הממשלות, משום שהקטנת הוצאות הממשלות תגרומנה להפחתת הביקושים לתוצר במדינות השונות, תחמרנה את שיעורי חוסר התעסוקה (העומדים, בממוצע, על 10.9% בגוש האירו) ותבאנה תחילה דווקא לעלייה בגירעונות הללו, במונחי תוצר.
לכן, אם צמד המנהיגים החדש, מרקל והולנד, ישכילו לנסח תכנית שונה מעט, המשלבת תמריצים נקודתיים, בד בבד עם צעדים הדרגתיים יותר לבלימת הגידול בגירעונות התקציביים והליכה לכיוון מודל ה-Fed במישור המוניטארי, אז תיושב המחלוקת לגבי המדיניות הכלכלית, יקל להסביר אותה לאזרחי היבשת (הרי מנהיגיהם הנבחרים יהיו מאחוריה) ויגדל הסיכוי לשקט חברתי; הדבר יסייע, בתורו, לשקם את הביטחון העסקי וחברות רבות תוכלנה לנצל את צעדי ההתייעלות שנקטו בתקופת המשבר. דבר זה ישתקף, בסופו של דבר, בשוקי המניות.
קשה מאוד להציע לוחות זמנים לתהליך זה, אך בהכרעה בין שילוב ידיים וחתירה להמשכיות גוש האירו, לבין תרחיש של התפוררותו, אנו מאמינים באפשרות הראשונה; זאת, משום שהחלופה גרועה יותר הן עבור אירופה והן לשאר העולם.