משה שלום מ- FXCM בסקירה יומית: קובעי המדיניות ניזונים מן העבר. נדיר הדבר שנמצא מנהיג פוליטי בעל חזון מקורי, וזו הסיבה שכאשר מופיעים כאלה על במת ההיסטוריה, הם נשארים בתודעה הקולקטיבית שלנו כמגדלורים של תעוזה. אומץ החלטה אף פעם אינו מספיק כדי להיות מנהיג גדול. יש צורך ביכולת לסנתז את כל מה שמקורות המידע מספקים לך כדי לייצר למדיניות מקורית, ומתאימה לרגע ההיסטורי הנוכחי.
זהו הקושי. בינתיים, במשבר הכלכלי העולמי, לא ראינו ניצוץ של חדשנות. שני המסלולים המוצעים ביציאה ממנו נובעים ישירות מן החוויה התרבותית שבה גדלו הפוליטיקאים: אירופה, המונהגת כלכלית על ידי תפיסתה המרסנת של גרמניה, רואה בצנע את עיקר הפתרון לבעיית החוב. זה כמובן נובע מן הטראומה של שנות ה-30 שבה מעצמה אירופית זו קרסה בהיפר אינפלציה, נהרסה פיזית במלחמה נוראה, ונחלקה לשניים לשנים רבות מאוד.
שאר העולם, העובד על פי התפיסה האנגלו-סקסית (למעשה האמריקאית), רואה בדיכוי הפיננסי את הפתרון. למה? כי כאב הדפלציה של שנות השלושים חקוק בתודעה המשותפת של אזרחי ומנהיגי ארה"ב, ובגלל שדיכוי זה אינו מייצר סבל אנושי מיידי, המאיים על היבחרותם הישירה של הרוצים לשלוט.
מה גם שהדיכוי הפיננסי הזה, אכן הצליח להקטין משמעותית את החוב שנוצר לאחר מלחמת העולם השנייה, וזאת לכל אורך שנות ה-50 של המאה הקודמת. את עקרונות הצנע לא אסביר כאן, אבל למי שאיננו בקי, אתאר את הדיכוי הפיננסי כך: הורדה מלאכותית של הריבית הנומינלית המשולמת על האג"ח הממשלתי, וזאת על ידי QE. זאת ביחד עם כפייה של המערכת הפיננסית (אדמיניסטרטיבית והדרגתית) לקנות בשוק את המימון הממשלתי הזה. כך, עם אינפלציה ריאלית של 4%, וריבית נומינלית של פחות מ-2%, ניתן לשחוק את החוב, ולהמשיך זאת עד "שיקרה משהו בצמיחה" שיציל את המצב. בינתיים נשחקים כל החוסכים וכל מי שאינו מוכן להמר עם כספו על נכסים עם סיכון גבוה.
צנע ודיכוי פיננסי, הן תפיסות עולם. הן מיושמות כי אין עדיין מישהו שבא ויצר תיאוריה כלכלית חדשנית, שאולי תשלב חלקים משתיהן למשהו קונקרטי חדש, או אפילו יציע דרך שלישית. אני פסימי לגבי סוף המשבר, כי אינני רואה עדיין סימנים ל"מישהו הזה", וזאת כאשר הצד החברתי כבר רוחש ולוהט מתחת לרגלינו.
עדכון דולר-שקל: http://www.screencast.com/t/e3LnOru9n
הדולר ממשיך לדשדש. הגבול העליון של תחום דשדוש זה ממשיך להיות יציב, סביב 3.77, כאשר אנו ממשיכים לראות בתקופה האחרונה (מאז אמצע החודש) עלייה מסוימת של הגבול התחתון של אותו תחום. למעשה מתבצע כינוס והיצרות הנראה יותר ויותר כמשולש מתכנס המצביע על חוסר בהירות והחלטה אצל השחקנים הגדולים כאן.
במקום 3.735, אנו רואים תגובות בתנועת המחיר, כלפי מעלה, סביב 3.745 ועכשיו סביב 3.75. זה כמובן לא משהו משמעותי במיוחד, אבל אומר זוב שזה משקף את הפסיכולוגיה השלטת בשוק, דהיינו התלבטות עוד יותר ממוקדת סביב אזור מסוים. כנראה סביב איזור פקיעת האופציות.
בעולם, היורו מתחיל לזוז, אבל לא מספיק על מנת לתת לדולר אצלנו דחיפה לכיוון כלשהו, ובארץ, בנק ישראל נמנע בינתיים מלהילחם באינפלציה על ידי שינוי ריבית. לכן, יש סיכוי שנראה המשך הדשדוש שציינתי כאן, עד שבשני הגורמים האלו לא יהיה שינוי.