פרשת פיטוריו של עובד הרכבת משה חזות, שזכה להגנה מכוח החוק כחושף שחיתויות, ואשר בית הדין האזורי לעבודה בחיפה הורה לרכבת להשיבו לעבודה ואף לפצותו על חלק מהתקופה שבה לא עבד, מגיעה לדיון בפני בית הדין הארצי לעבודה.
שני הצדדים, הרכבת וחזות, עירערו על החלטת בית הדין האזורי לעבודה ולפיה חזות ישוב לעבודתו ונפסק לו שכר עבודה בגין חלק מהתקופה מהמועד בו פוטר, עד למועד בו שב לעבודה.
חזות הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בקשה באמצעות עורך הדין חי בר-אל, בחודש דצמבר 2003, להורות על החזרתו לעבודה ולתפקידו, ולהפסיק להתנכל לו עקב תלונות כביכול שהגיש ושחיתויות שחשף.
בשנת 2005 החלה שמיעת הראיות בתיק, ובמשך קרוב לשבע שנים הוא המתין לסיום ההליך המשפטי, עד לחזרתו לעבודה. לאחר הליך משפטי ארוך, אשר השתרע על פני מספר שנים וידע עליות ומורדות, נפסק ב-26 לספטמבר 2011, כי הוא יושב לעבודתו ברכבת לתפקיד אשר יתאים לכישוריו ולמצבו הבריאותי, בהיותו נכה עבודה, וכי הוא יקבל שכר החל מתאריך 1 באפריל 2007.
חזות תובע פיצוי כספי נוסף, וכן כי יוצאו כל התלונות שהוגשו נגדו מתוך תיקו האישי ברכבת.
הנהלת הרכבת, באמצעות עו"ד יעל דולב, עירערה אף היא על ההחלטה. הרכבת טוענת כי בית הדין האזורי טעה כאשר הורה להשיב את חזות לעבודתו, וכאשר קבע כי הינו חושף שחיתויות וכי הוא זכאי להגנה מכוח החוק. הנהלת הרכבת מערערת על התשלום הרטרואקטיבי שנקבע לו וכן על הסכום שנפסק.
הרכבת טוענת כי חזות לא סבל מהתנכלויות וכי לא ניתן משקל ראוי לטענה כי התנכלו לו אחרים ולא הרכבת. הרכבת טוענת כי לא נפלו פגמים בהליך הפיטורים.