בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, דחה על הסף תביעה שהגיש סוכן מכירות שעבד ארבעה ימים בלבד בחברת יעקבי ובניו וטען כי פוטר על רקע עדתי. כמו כן, חייב בית הדין, בהרכב בראשות השופטת אסנת רובוביץ’-ברכש, את העובד בתשלום של 9000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין לחברה ולמנהליה שנתבעו באופן אישי.
התובע, אבי ארבלי, החל לעבוד ב-08.03.2010 בחברת יעקבי ובניו, המתמחה באספקת מוצרי בנייה וצבע לבית. הוא פוטר כעבור ארבעה ימים ואף שולם לו שכרו היחסי בגין עבודתו, כאשר לטענת החברה, הוא לא התאים לעבודות המכירה.
העובד, באמצעות עו"ד אריק כץ, טען כי פיטוריו נעשו על רקע עדתי, כאשר יעקב יעקבי שאל אותו מאיזו עדה הוא ואחרי שענה כי הינו "חצי עיראקי וחצי חלבי", הוא פוטר בשל מוצאו תוך הפרת עקרון השוויון ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות.
החברה, באמצעות עורכי הדין יעל דולב ועידן פפר, ממשרד יעל דולב ושות’, טענה כי פיטוריו נעשו כדין ואף לא היה צורך בשימוע, אחרי שהתברר כי אין לו כל נסיון של מכירה במוצרי החברה וכי הוא בעל נסיון כסוכן מכירות בתחום אחר לחלוטין.
לעניין הטענה שהעלה העובד, ולפיה פוטר על רקע עדתי, העיד בבית המשפט בעל החברה, יעקב יעקבי, ואמר בהתרגשות – "סליחה, אבל זה מקרה מאד מוזר, שאני יעקב יעקבי – מנכ"ל חברה גדולה למעלה מ-52 שנה, עם כל כך הרבה עובדים מכל העדות כולל ערבים. להאשים אותי בגזענות זה למטה מכבודי...כמו כן המזכירה שלי למעלה מ-10 שנים היא מרוקאית וגם היא יכולה להעיד שאין לי זיקה גזענית. כדי להבהיר את התמונה, פרט לזה שאני מנכ"ל חברה ואנו מדברים על עדה, אני בולגרי, בארץ משנת 1944 וספרדי מבטן ומלידה. אנחנו הבולגרים לא שונאים מטיבנו עדה כלשהי, כי אנחנו בעצמנו יודעים מה זה..."
בית הדין קבע, כי התובע לא עמד בנטל הראשוני להוכחת טענתו כי לא הייתה סיבה לפיטוריו, ומנגד – הנתבעת הוכיחה כי פיטוריו של התובע לא היו מחמת הפליה בשל מוצאו.
בית הדין קבע כי עצם קבלת התובע לעבודה ארבעה ימים לפני הפסקת עבודתו, שוללת את טענתו להפליה בשל מוצאו. "אם אכן מוצאו של התובע היווה בסיס להפסקת העסקתו, הרי שהנתבעים לא היו מקבלים את התובע לעבודה מלכתחילה".
בין הדין קבע עוד כי אם אכן טענת התובע הייתה נכונה, וחברת יעקבי הינה מעסיק מפלה מחמת מוצא, הרי שצריכים היו לראות התאמה לכך במסגרת מצבת העובדים של החברה, ולא כך הדבר. "ניתן להסיק כי הנתבעת אינה מפלה את עובדיה, לא בקבלתם לעבודה, ולא בהפסקת העסקתם בשל מוצאם". בית הדין גם ייחס חשיבות לעובדה כי התובע לא אמר בזמן אמת, בסמוך לפיטוריו, כי הוא מפוטר בשל מוצאו, אלא רק לאחר זמן ועובר להגשת התביעה.