יו"ר הרשות לני"ע מתכוון להוביל מהלך שיביא לשינוי במנגנוני התגמול של הבנקים בשל הפצת קרנות נאמנות שתכליתו טיפול בעמלות ההפצה הגבוהות במטרה להוזיל את דמי הניהול ללקוח הסופי. לדבריו, ייתכנו כמה מודלים אפשריים בעניין הזה, ובימים אלה אנו בוחנים מהו המודל שישרת בצורה המיטבית את האינטרסים של המשקיעים, ישכלל את השוק ויגביר את התחרות.
"אני חושב שהגיעה העת לתקן עיוות שנוצר בשוק לפני מספר שנים בעקבות המלצות ועדת בכר. והפעם לא בדרישה או הוראה לקרנות הנאמנות להוריד דמי ניהול, אלא דווקא בפניה אל הבנקים.
כידוע לכם, בעקבות המלצות ועדת בכר הופרדו קרנות הנאמנות מהבנקים ונקבע מודל שמאפשר לבנקים לגבות עמלת הפצה ממנהלי הקרנות עד לגובה התקרה שנקבעה בתקנות. באופן לא מפתיע, אף אחד מהבנקים לא גובה בפועל עמלה נמוכה מהתקרה. העמלות משולמות מתוך דמי הניהול שגובה מנהל הקרן ממחזיקי יחידות ההשתתפות בקרן.
באופן עקרוני אני מסתייג מהתערבות של הרגולטור בגובהן של עמלות, וחושב שיש להותיר לשוק להגיע בעצמו לנקודת שיווי משקל תחרותית, אך מאחר ונושא עמלות ההפצה מוסדר כבר בתקנות, אני חושש שאין מנוס מיוזמה מתיקון התקנות כדי להסיר חסמים שמונעים כיום תחרות אמיתית על גובה דמי הניהול של קרנות הנאמנות.
כיום, התקנות מאפשרות לבנקים לגבות עמלת הפצה בשיעור קבוע, שנגזר ממדיניות ההשקעה של הקרן. כך, למשל, עמלת ההפצה על קרנות אג"חיות היא בשיעור של 0.4%, ואילו עמלת ההפצה על קרנות מנייתיות היא בשיעור של 0.8%.
מדובר בעמלות הפצה בשיעור גבוה, אשר מקשות על מנהלי הקרנות לייצר תחרות אמיתית על גובה דמי הניהול, שכן כל הוזלה של דמי הניהול מביאה לידי כך ששיעור עמלות ההפצה שמשלם מנהל הקרן לבנק מתוך סך דמי הניהול, עולה בהתאם.
במקרים רבים מנהלי קרנות הנאמנות אף נדרשים לוותר על מרבית הכנסותיהם לטובת התשלום עבור עמלה הפצה, וחסומה בפניהם האפשרות להפחית את דמי הניהול שהם גובים לרמות נמוכות יותר, כמקובל בשווקים מפותחים בעולם. זה מצב בעייתי בעיני שפוגע באינטרסים של המשקיעים.