חקירות שניהל המחוז הצפוני של האגף לאכיפת חוקי עבודה – מנהל הסדרה ואכיפה במשרד התמ"ת, ע"י מפקח העבודה פיליפ חדאד, הובילו לראיות כי בקיוסק הועסק בשני מועדים שונים בערב שבת, ביום המנוחה השבועית, בנו של הנאשם. בעקבות החקירות הוגשו בבית הדין לעבודה 2 כתבי אישום כנגד המעסיק מטעם המחלקה המשפטית במשרד התמ"ת בגין העסקת העובד ביום המנוחה השבועית שלו בשני מועדים שונים בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וזאת מבלי שקיבל היתר לכך.
הנאשם טען בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה כי הקיוסק הוא למעשה בית אוכל, בו נמכרים כריכים וחטיפים ועל כך מעיד להבנתו אישור בית העסק שקיבל מהעירייה (הכולל אישור למכור כריכים, גלידות ועוד) ועל כן לטענתו חל עליו היתר כללי המתיר לבתי אוכל להעסיק עובדים ביום המנוחה השבועית שלהם. ביה"ד דחה טענותיו בשני התיקים וקבע שאישור העירייה אינו רלוונטי לעניין עבירה זו, שכן המושג בית אוכל נקבע על פי תכלית החקיקה לאורו של חוק שעות עבודה ומנוחה. עוד נקבע כי על אף שבבית העסק נמכרו גם כריכים וקפה, הוכח בפניו כי עיקר הפעילות בעסקו של הנאשם הייתה פעילות מסחרית של קיוסק / מזנון ולא של בית אוכל (המיועד להכנת מזון והגשתו במקום). בית הדין הדגיש את תכלית ההיתר שניתן לבתי אוכל אשר מהווה מקום זמין לאכילה בכל ימות השבוע לאנשים שאינם יכולים להכין לעצמם אוכל, מה שאין לומר לגבי קיוסק.
ביה"ד האזורי לעבודה דחה גם את טענת הנאשם ולפיה בנו לא עבד במקום אלא החליף אותו למספר דקות בהתנדבות וקבע שחל איסור מוחלט לעסוק בבית עסק ביום המנוחה השבועי בין בשכר ובין ללא שכר ולו לפרק זמן קצר בלבד. די בכך שהוכחה פעילות מסחרית בבית העסק בעת הביקורת באמצעות בנו של הנאשם כדי לקבוע שבוצעה פעולת העבדה במנוחה השבועית.
בהמשך להרשעתו של המעביד ולגזירת דינו בשני התיקים הפליליים כנגדו, הוגשו שני הערעורים לבית הדין הארצי לעבודה שנדונו יחד. הערעורים, בהם ייצגו את המדינה עוה"ד דרורה נחמני-רוט, נציגת הפרקליטות, ועוה"ד אנט שקורי-פליישמן מטעם משרד התמ"ת, נוגעים לפרשנות חוק שעות עבודה ומנוחה לעניין ההיתר הכללי שניתן להעסקת עובדים במנוחה השבועית ב"בית אוכל".
היתר כללי שכזה - על פי חוק – קובע כי "עובד בבית אוכל, בבית מלון או בבית קפה – מותר להעבידו במנוחה השבועית". בית הדין הארצי לעבודה, בהרכב של שלושה שופטים (פליטמן, רוזנפלד וסופר) קבע כי אין מחלוקת כי המעביד ושני בניו שהועבדו בעסקו הינם יהודים וכי אין לראות בעסקו כבית אוכל ולפיכך, הוא אינו נכנס בגדר ההיתר הכללי להעסקת עובדים בשעות המנוחה השבועית, וזאת למרות ההיתר שניתן לו כבית אוכל, מכוח חוק העזר לפתוח את עסקו בשבת. זאת, מאחר ויש לקבוע את משמעות המושג "בית אוכל" לא על פי סיבת הענקת ההיתר על פי חוק העזר לפתיחת העסק, אלא על פי התכלית של חוק שעות עבודה ומנוחה.
בית הדין הארצי קבע שהרציונל לאפשר מתן היתר במסגרת החקיקה הוא לגבי מקרים של מתן צרכים חיוניים לפרט בימי המנוחה ובעניינינו הצורך החיוני לפרט הדוחה את שבתו של העובד הינו הצורך למאכל ולמעון - גם בימי המנוחה השבועית. בנוסף נפסק כי לגבי עובדים יהודיים, יום השבת מתחיל עם כניסת השבת ביום שישי בערב.