מדד המחירים לצרכן לחודש דצמבר נותר ללא שינוי (0%), למרות הערכה שלנו לעליה קלה של 0.1%. עם זאת, הסעיפים במדד דומים ברובם לתחזיות המוקדמות שלנו.רוב הסעיפים שעלו הפעם מאופיינים בעונתיות, ויותר מהסעיפים שירדו. לדוגמא, הלבשה, עגבניות, הנעלה, מלפפונים ונסיעה לחו"ל שעלו הם כולם עונתיים.
סעיף הדיור ממשיך לרדת זה החודש השלישי, אבל אנחנו עדיין לא קונים תרחיש שבו הם ימשיכו לרדת גם בחודשים הבאים. אנו מעריכים כי יותר סביר שמגמת העליות הארוכה פשוט תתמתן.
המדד יצא משליטת בנק ישראל? בנקים מרכזיים ברחבי העולם מורידים ריביות, אבל לא מצליחים לתמוך במחירים. גם שנרשמה עלייה בכמות הכסף זו לא תורגמה לעליות מחירים. למעשה, בעידן המודרני שבו בנק מרכזי לא מדפיס כסף על מנת לממן את פעילות הממשלה, עיקר השינויים במחירים נובעים מגורמים שאינם מדיניות מוניטארית, כלומר לא הבנקים המרכזיים, גורמים כמו מדיניות פיסקאלית. להמחשה:
מחירי הדיור מושפעים בחלקם הגדול מרגולציה, מחירי התקשורת הסלולרית מרפורמות בענף, שוק הרכב מרפורמות בשוק הליסינג והיבוא הפרטי, מחירי מוצרי החלב ממחאה ציבורית, מחירי הדלק ממיסוי, מחירי החשמל מפיצוץ צינור גז, מחירי היבוא מביטול מכסים, מחירי הירקות והפירות משינויים במזג האוויר ועוד, איפה הבנק המרכזי בכל הסיפור?
המדד ב-2011 בפוקס בתוך היעד: ככל שהשינויים במדד מושפעים פחות מהמדיניות המוניטארית כך הם עשויים להפתיע יותר בטווחים הקצרים. מי שמסתכל על מדד המחירים לצרכן מאז שנת 2000 יגלה שההצלחה של בנק ישראל בהכנסת האינפלציה ב-2011 ליעד (2.2%) היא ברובה מזל טהור (פוקס). באופן קלנדרי לא היו הרבה שנים שהמדד היה בתוך גבולות היעד, אך בממוצע ב-12 השנים האחרונות הוא היה כמעט בול באמצע היעד (2.18%). ההסבר לכך עשוי להיות שעם הזמן, ההפתעות והגורמים הבלתי תלויים, יחד עם המדיניות בעיכוב של בנק ישראל מאזנים את עצמם לשני הכיוונים.
מדיניות בנק ישראל בעקבות המדד הנמוך: להערכתנו כמעט בלי קשר למדד חודש דצמבר בנק ישראל יפחית בהחלטה הקרובה בסוף החודש את ריבית פברואר מ-2.75% ל- 2.5%. עם זאת, המדד הנמוך, בעיקר בשל סעיף הדיור הנמוך, יעלה את הציפיות להורדת ריבית נוספת כבר בעוד מספר חודשים, אלא אם נראה התאוששות משמעותית בכלכלה הגלובאלית, בשער החליפין ובעליית מחירי הסחורות.