פסגות קובעים כי סימן השאלה הגדול והמהבהב לשנת 2012 הוא כמובן התפתחות המשבר האירופי. בסקירת סיכום שנת 2011 והערכות לשנת 2012 הם מעריכים כי בתרחיש המרכזי מקבלי ההחלטות האירופאים יעשו הכול לפני שיתנו לאיטליה, ספרד או בנק גדול לפשוט רגל. עם זאת, הצעדים שייאלצו המנהיגים לנקוט כדי למנוע תרחיש שכזה יהיו יקרים הן מבחינת הצמיחה העתידית של מדינות האיזור והן מבחינת העלות הפוליטית למנהיגים.
עוד הם מעריכים כי בדומה ל-2011, גם השנה המשק האמריקאי ימשיך בתהליך ההתאוששות האיטית. הפערים בין הדמוקרטים לרפובליקנים יקשו על הפעלת תוכנית תמרוץ פיסקאלית חדשה לפני הבחירות בנובמבר. לעומת זאת הפד ימשיך במדיניות המוניטארית האולטרה-מרחיבה ויבצע תוכנית הדפסת דולרים ורכישות נכסים נוספת.
ההרחבות המוניטאריות באירופה ובארה"ב יגרמו לתנודות חדות בשערי המטבעות הסחירים בעולם: הדולר והאירו.
קצב הצמיחה בישראל ב-2012 יהיה נמוך משמעותית מהקצב ב-2010-2011. כתוצאה מההאטה, שיעור האבטלה יעלה.
שוק האג"ח הממשלתי יתן את התשואה השוטפת הגלומה בו, כנ"ל לגבי האג"ח הקונצרניות ה"טובות". באג"ח הקונצרני בדירוגים הנמוכים יותר ייתכנו רווחי הון אך גם הסיכון גבוה, הן בשל בעיות מיקרו-כלכליות והן בשל ההקטנה הצפויה בהיצע האשראי הבנקאי.
התנודתיות בשווקים: מניות, אג"ח מדינה ומט"ח, צפויה להיות גבוהה מהרגיל.
האינפלציה צפויה להתכנס למרכז יעד המחירים של בנק ישראל (2.1%). סעיף הדיור ימשיך לעלות, אם כי בקצב העלייה איטי מאשר בשנתיים האחרונות.
לגבי שנת 2011 הם מסכמים כך: המניות בעולם סבלו מהאטה בצמיחה האמריקאית במחצית הראשונה של השנה ומעליית המדרגה במשבר האירופי במחציתה השנייה: מדד ת"א 100 ירד ב-20.1%, יורוסטוקס 600 ב-11.3% ומדד השווקים מתעוררים ב-20%. מדד ה-S&P נותר ללא שינוי.
באפיק הקונצרני התל-בונד 20 עלה ב–0.7% ואילו התל בונד 40 ירד ב-1.6%. מנגד, שנה נוספת של רווחים גבוהים באג"ח מדינה- 5%.
שני ברבורים שחורים הופיעו בתחילת השנה: האביב הערבי ואסון הטבע ביפן. הראשון עדיין משפיע על המתיחות הגיאו-פוליטית באיזור ועל המשק. השפעתו של השני על המשק הגלובאלי הייתה קצרת טווח ונגוזה מזמן.
בעיית החובות במדינות המפותחות הלכה והתגברה. בארה"ב חוסר ההסכמה בין שתי המפלגות הגדולות הובילו לראשונה בהיסטוריה להורדת דירוג למדינה ולקשיים בהשמת תוכניות תמרוץ נוספות. באירופה צעדי הצנע להן התחייבו מדינות האיזור פגעו באופן טבעי בצמיחה והובילו לאי שקט חברתי ופוליטי בחלק מהמדינות.
הבעיות במצבן הפיסקאלי של מדינות גדולות כמו ספרד ואיטליה הובילו לחששות למשבר פיננסי עולמי נוסף. חששות אלו הגבירו את שנאת הסיכון אצל המשקיעים וגרמו לירידות חדות בשווקים העולמיים.
הממשלה ובנק ישראל פעלו במספר צעדים לריסון עליות מחירי הדירות. צעדי הממשלה התמקדו בניסיונות להגדלת התחלות הבנייה והיצע הדירות. צעדי בנק ישראל התמקדו בצד הביקושים ובהגבלות על שוק המשכנתאות. על פי נתוני הלמ"ס, ברבעון האחרון של השנה אכן נרשמה ירידה במחירי הדירות.
המחאה החברתית בישראל פרצה בתחילת מחציתה השנייה של השנה ועסקה במגוון נושאים כמו מחירי הדיור, מדיניות המיסים של הממשלה והפערים החברתיים. למחאה היו השפעות ישירות על האינפלציה במשק (בעיקר דרך מחירי המזון) ועל מדיניות המיסים (ועדת טרכטנברג).
בעקבות ההאטה בעולם, החששות ממשבר פיננסי וירידת הציפיות האינפלציוניות שנבעה בין היתר מהמחאה החברתית, בנק ישראל עצר ביוני את תוואי העלאות הריבית ואף החל להורידה ברבעון האחרון של השנה.