עיקרי דברי ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים בכנס "גלובס": לפני שנה, הזהרנו כאן מפני שאננות שאפיינה גורמים רבים בישראל. התרענו, כי העולם ואנחנו רחוקים מחוף מבטחים כלכלי. והנה, השנה משתוללת לה סופה כלכלית ברחבי העולם ומאיימת לפגוע גם בכלכלת ישראל.
וזו אינה ההתפתחות היחידה, המבדילה בין השנה לשנה שעברה. ההתעוררות החברתית של צעירי ישראל בקיץ האחרון היוותה צלצול השכמה למנהלים, אנשי עסקים ופוליטיקאים. ואין לי ספק, כי היא תשנה את התנהלות המגזר הציבורי והמגזר העסקי בישראל.
הכלכלה הגלובלית עוברת בימים אלה ארבעה משברים בו-זמנית: משבר האבטלה, משבר חובות המדינות, משבר פיננסי ומשבר המדיניות הכלכלית. עוצמת ההשפעה של גורמים אלה מורגשת במיוחד בגוש האירו, שנכנס לאחרונה למיתון של ממש, אולם גם המשקים המתעוררים המוצלחים ביותר, מושפעים במידה ניכרת מהזעזועים החיצוניים.
אם תחילת המשבר הגלובלי ב- 2007-2008 מזוהה כמשבר הסאב-פריים ופשיטת הרגל של ליהמן ברדרס, הרי ש- 2011 תירשם בהיסטוריה כשנת משבר גוש האירו, שעוד רחוק מלהסתיים ומאיים כבר עכשיו על שלמות הגוש. ספר שנהפך לרב-מכר בתקופה האחרונה,THIS TIME IS DIFFERENT, מאת שניים מהכלכלנים המפורסמים, הפרופסורים קָארְמֶן רֵיְינְהָרְט וקֶנֶת’ רוֹגוֹף, צופה, על סמך מחקר של משברים רבים בעבר, כי התאוששות בת-קיימא מן המצב שנוצר לא תתחיל לפני 2013, ואולי אף 2014. אני נוטה להסכים איתם, ואף מצדד בגישה זהירה ומציאותית.
יהיה זה הישג גדול, אם מצב הפעילות הכלכלית הגלובלית ב- 2012, יישאר כפי שהוא, ולא יתדרדר למיתון עמוק.
אני מודאג במיוחד מהמצב בגוש האירו, שגם אחרי ההסכמות שגובשו בסוף השבוע האחרון, עדיין חסר את המוסדות המתאימים לטיפול במשבר הפיננסי. החובות הלאומיים שצברו כמה מדינות החברות בגוש זה בעייתיים מאוד, ועוד יותר בעייתיים הם צורכי מיחזור החוב, שמגיעים לכ- 1.2 טריליון אירו בשש המדינות הבעייתיות בשלוש השנים הבאות.
רק באיטליה לבדה, צרכי המימון על ידי הנפקת אג"ח ממשלתי, מגיעים לסכום עתק של כ- 233 מיליארד אירו ב- 2012.
הרמה הגבוהה של חובות המדינות וצרכי המיחזור הגדולים האלה, הגבירו את החשש של המשקיעים המוסדיים והפרטיים ממצב של חדלות פירעון או פשיטת רגל, של אחת או כמה מהמדינות בגוש. הדבר הוביל לעלייה בריביות ובתשואות שהמדינות נאלצות לשלם בזמן הנפקת חובות חדשים.
על מנת לבלום את ההידרדרות, הכרחי לשבור את מעגל הקסמים שנוצר בין מיחזורי חוב לתשואות וריביות גבוהות. זאת דינמיקה שלילית – מסוכנת - לא יציבה, המוכרת היטב ממשברי חוב קודמים.
כבר כָּיום, מעגל הקסמים הזה פוגע באמון במערכת הבנקאית לא רק בגוש האירו אלא גם מחוצה לו, ותורם להחרפת המיתון בפעילות הכלכלית במדינות הגוש.
כדי לעצור את הדינמיקה השלילית של משבר חובות המדינה ומיתון בגוש האירו, וכדי לייצב את המצב בשווקים, נדרשת פעולה מתואמת של קובעי המדיניות והגופים הבינלאומיים. הבעיה שנוצרה היא גלובלית, ולכן גם הפתרון חייב להיות גלובלי. מאז תחילת משבר גוש האירו, סברתי, -שמוקדם עדיין להספיד את האירו ואני עדיין אופטימי ביחס לסיכויי ההישרדות שלו.
על רקע כל אלה, אני סבור ש- 2012 תציב מבחן לא פשוט למשק הישראלי. אומנם נכון שישראל היא בין המדינות שנפגעו באופן יחסי מעט, כתוצאה מהמשבר הגלובלי שהחל בשלהי 2007. המשק שלנו התאפיין בחוסן מרשים מול הזעזועים החיצוניים, אולם אין ספק שחלק מהנתונים והאומדנים האחרונים, כגון הירידה בהכנסות המדינה ממסים והערכות ששיעור האבטלה יעלה בשנה הקרובה, מעוררים דאגה. בשונה מ- 2007-2008, הפעם לצד הסיכונים הגלובליים, יש גם סיכונים מבית שעלולים להעצים את השפעת הגורמים החיצוניים על המשק.
מבין הסיכונים העסקיים מבית, אני רואה סיכונים בשוק הקונצרני, על רקע קשיים אפשריים של חברות מסוימות להשיג מקורות מימון חוץ בנקאיים ולפרוע חובות במקביל. לזה יש להוסיף סיכונים בתחום הנדל"ן, בו יש לקוות שהירידה בפעילות וירידות המחירים, אם יהיו כאלה, יתרחשו באופן הדרגתי ומדוד, ולא באופן חד ומהיר. לאלה אני גם מוסיף את אי-הוודאות בענף היצוא, הסובל מירידה בביקושים מחו"ל ומתנודות בשער החליפין של השקל, דבר הפוגע ברווחיות הענף. אנו עוקבים יום-יום ושעה-שעה אחר ההתפתחויות בתחומים מרכזיים אלה במשק הישראלי, ונערכים בהתאם.
גל המחאה החברתית שפקד אותנו בחודשי הקיץ היה ספונטני ובעל עוצמה. זה מה שנתן לו את האהדה לה זכה בקרב רוב הציבור הישראלי. במיוחד על רקע העובדה ששכבות רחבות מדי באוכלוסיה, לא נהנו מהשיפור במצבה הכלכלי של המדינה בשנים האחרונות.
זו הפעם הראשונה שאני מתבטא בפומבי בנושא המחאה החברתית, ואני רוצה לומר בצורה ברורה: היו ויש למחאה החברתית הישגים רבים ומשמעותיים, והבולט שבהם הוא הצבת הנושאים החברתיים בראש סדר היום הציבורי, בְמָקום לא פחות חשוב מהנושאים הביטחוניים או הכלכליים.
יתרה מזו: - ברור לגמרי, שמעתה כל ממשלה בישראל שתבוא לגבש את מדיניותה הכלכלית ואת תקציב המדינה, תצטרך לעשות זאת במקביל לגיבוש מדיניות חברתית. וכשיישקלו צעדים מסוימים של מדיניות כלכלית, הכרחי יהיה להתייחס להשפעתם על פרמטרים חברתיים.
אני רואה בשינויים החברתיים הללו, ובעליית כוחם של הצעירים, הזדמנות ומחויבות כאחת. הגיל הממוצע של האוכלוסייה בישראל הוא בין הנמוכים ביותר מבין המדינות המפותחות. אוכלוסיה צעירה יחסית, משמעה כוח עבודה גדול וזמין, פוטנציאל צמיחה גדול, הוצאות רווחה ובריאות קטנות, איזון טוב בין צוברי הפנסיה למקבלי הפנסיה, ועוד יתרונות כלכליים וחברתיים רבים, המקנים לנו יתרון יחסי על פני מדינות מפותחות אחרות.
אוכלוסיה צעירה משמעה גם צורך בשינוי סדרי עדיפויות, תוך הפניית משאבים רבים להשקעות בחינוך ובהכשרה מקצועית, תוך עידוד החינוך המדעי-טכנולוגי, צמצום הפערים בין המרכז לבין הפריפריה והגדלה משמעותית ומהירה של שיעור ההשתתפות של צעירים וצעירות בגילאי 20-40 במעגל העבודה. כל זאת, על מנת למצות את פוטנציאל התרומה של הצעירים לצמיחת המשק.
אני מניח שרובכם תסכימו איתי שיש פגמים מהותיים בחברה הישראלית שאותם חשוב לתקן. האתגר הגדול הוא, לעשות זאת באופן שיתמוך בהמשך צמיחת המשק. אני משוכנע, שאפשר בהחלט לשפר את המצב החברתי מבלי להרע את המצב והתמריצים הכלכליים.
על מנת לעשות זאת בתבונה, חשוב להתרחק ככל האפשר מכיוונים פופוליסטיים. חשוב גם להבין, שהפתרונות האמיתיים ידרשו זמן.
פתרונות של "זבנג וגמרנו" הם בדרך כלל מסוכנים מאד, ורק יזיקו למשק. לצד זאת, אני מאמין כי בתקופת משבר, על הממשלה לקחת יוזמה שתוביל ליצירת מקומות עבודה חדשים ולצמצום שיעור האבטלה, על ידי התנעת פרויקטים לאומיים של השקעה בתשתיות, במיוחד בתחומי התחבורה, המים והאנרגיה, בדגש על אנרגיות מתחדשות. פרויקטים אלה יגדילו את פוטנציאל הצמיחה של המשק בטווח הארוך. אפשר לעשות זאת על ידי הפעלת אמצעים תקציביים מיוחדים, או העמדת ערבויות מדינה שיבטיחו מימון חיצוני של הפרויקטים שייבחרו. אין לי ספק שהשקעה מסוג זה בתשתיות יכולה להוות מנוף יעיל ביותר להגברת הצמיחה והנעת גלגלי הכלכלה.
על המעסיקים לחשוב היטב בתקופות של האטה, האם נכון וחכם לפטר עובדים, או לעשות מאמץ ולהימנע מזה, ובמקביל – לעודד כמה שניתן רכישת תוצרת ישראלית.
באשר לשוק הדיור: עד לפני חודשים אחדים היה מחסור אמיתי בדירות למגורים ובהתחלות בנייה, ובנוסף, חלק מעליית מחירי הדיור בשנים האחרונות נבעה מגורמים ספקולטיביים הפועלים בשוק. מחירי הנדל"ן בישראל גבוהים יחסית לכוח הקנייה של האוכלוסייה בכלל, ושל מגזרים ספציפיים בפרט, כגון, זוגות צעירים או משפחות חרדיות. כיום נדרשים יותר מ-120 חודשי שכר ברוטו, כלומר משכורת ברוטו של יותר מ-10 שנות עבודה (!!) כדי לרכוש דירה ממוצעת בישראל. מצב זה יוצר בעיה חברתית קשה. לזוג צעיר ממוצע כמעט ואין סיכוי שיוכל לרכוש דירה.
על הממשלה להמשיך ולהגדיל את משקל היצע הקרקעות בשוק, כאשר הגדלת ההיצע תביא בהכרח לירידת מחירים, ובנוסף יש לשקול גם הקלות מיסוי על דירות לזוגות צעירים, ובכלל, יש לגבש אסטרטגיה לאומית בתחום הנדל"ן, תוך הצבת יעדים רב שנתיים וקביעת דרכי פעולה להשגתם.
ועצה אחרונה למקבלי ההחלטות בממשלה: דווקא עכשיו יש מקום לגבש ולהוביל תוכנית אסטרטגית רב-שנתית לחיזוק התעשייה בישראל ולשמירה על רמת התחרותיות שלה בעולם. עלינו לשאול את עצמנו איזה סוג תעשייה אנחנו רוצים כאן בסוף העשור הנוכחי, ולהגדיר את היתרונות היחסיים של ישראל. עלינו לענות על השאלה מהן הפעילויות החדשות בעולם העסקי, שלישראל יש מה לתרום להן, בזכות הידע, הטכנולוגיה והיכולת התעשייתית המוכחת. על הממשלה לתת תמריצים לתעשייה מסורתית מוטית יצוא, ומנגד להמשיך ולתמוך בתעשיית ההיי-טק, אבל שלא על מנת לייצר אקזיטים מהירים בלבד.
אבל לא רק הממשלה צריכה לשאת בנטל הכלכלי-חברתי. אני רוצה לומר כמה מילים על האחריות שמוטלת עלי ועל מנהלים אחרים במשק. לצד הממשלה, גם המגזר העסקי צריך להיות ער וקשוב ככל האפשר לרחשי ליבם של העובדים, הלקוחות, והציבור הישראלי כולו..