ביהמ"ש המחוזי בתל אביב קיבל באופן חלקי את תביעת הפיצויים ע"ס 7.2 מיליון ש"ח שהגיש צבי וינמן איש עסקים בתחום המזון והמסעדנות כנגד חברת דלק נדל"ן הנשלטת על ידי קבוצת דלק, ופסק לו פיצויים ע"ס 1.84 מיליון ש"ח מתוכם סך של 1.54 מיליון ש"ח יישא ריבית והצמדה ממועד הגשת כתב התביעה.( יולי 2007) . עילת התביעה היתה טענה לנזקים שנגרמו לוינמן לטענתו עקב הפרת חוזה שכירות שנחתם בינו לבין הנתבעת, חוסר תום לב בניהול מו"מ ובקיום החוזה, הטעייה והצגת מצגי שווא, כל זאת בנוגע להפעלת מסעדת פנקייק במרכז מסחרי שבבעלות הנתבעת.
בכתב התביעה טען וינמן כי באוגוסט 2004 נחתם בינו לבין הנתבעת חוזה שכירות של חנות במרכז המסחרי TIME OUT-בית לחם הגלילית שיזמה והקימה הנתבעת, צמוד לתחנת הדלק בבית לחם הגלילית, לשם פתיחת מסעדת פנקייק בשם המסחרי "בית הפנקייק המקורי". תקופת השכירות נקבעה ל-5 שנים בתוספת 3 תקופות אופציה בנות 5 שנים כל אחת. המסעדה נפתחה לקהל הרחב בדצמבר 2004 ולטענת וינמן השקעתו בהקמתה הסתכמה בכ- 280,000 ש"ח. ואולם הנתבעת לא הסדירה את נושא החניה עבור לקוחות המרכז המסחרי בשל חוסר הסכמה מצד בעלי המגרש דהיינו הישוב בית לחם הגלילית שטענו כי השימוש במגרש לחניה אינו תואם את ייעודו החקלאי של המגרש.
וינמן טען בתביעתו כי למרות הבטחותיה לא הסדירה הנתבעת את נושא החניה ועסקי המסעדה הלכו וגוועו ובדיעבד הודתה כי לא ניתן יהיה לממש ולהכשיר את תכנית החניה כפי שבאה לידי ביטוי במפת החניה, ובנסיבות אלו סגר וינמן את המסעדה בדצמבר 2005 והחזיר את הנכס לנתבעת במחצית ינואר 2006. וינמן האשים את הנתבעת בהפרה יסודית של החוזה בכך שהשכירה לו נכס נגוע באי התאמה, הטעתה אותו והציגה בפניו מצג שווא לפיו המגרש הריק הסמוך למסעדה בשטח של כ-1.2 דונם ישמש אף הוא כחניון למבקרי המרכז המסחרי ויכלול 82 מקומות חניה.
וינמן ביקש מביהמ"ש לחייב את דלק נדל"ן לפצותו בגין הפסדי רווח, הפסד השקעות במסעדה ופיצוי בגין עוגמת נפש ובסה"כ סך של 7.2 מיליון ש"ח. דלק נדל"ן כפרה בכל טענותיו של וינמן וטענה כי מעולם לא התחייבה כלפיו להקים שטח חניה נוסף בצמוד למרכז המסחרי וכי חוסר הצלחתו של וינמן בהפקת רווחים מהמסעדה, נובע אך ורק מהדרך הכושלת בה ניהל את עסקיו.
בפסק הדין קבעה השופטת ד"ר דרורה פלפל כי דלק נדל"ן ידעה שאינה יכולה להתחייב בהסכם להכשרת מגרש חניה גדול, הציגה בפני התובע מצג לפיו עומדים ויעמדו לרשות המבקרים במרכז המסחרי מקומות חנייה נוספים, ולא גילתה לו את העובדה שלשטח החניה הנוסף יעוד חקלאי, וכי הנושא נמצא בטיפול שתוצאתו בלתי ידועה וכי כל שימוש שנעשה בשטח לחניה הינו הלכה למעשה בלתי חוקי.
השופטת דחתה את טענתה של דלק נדל"ן לפיה גם אם היה בסיס לטענת התובע ולהסתמכותו על התחייבות לכאורית מצידה לבצע הסדרי חנייה במרכז המסחרי מעבר למצב הקיים בפועל, הרי שאי הכללת עניינים אלה בחוזה השכירות, מסכל את תוקפם. זאת מאחר ולדעתה אי הכללת נושא שטח החנייה הנוסף במסגרת תנאיו של חוזה השכירות, אין בו כדי לשלול את תוקפם המחייב של מצגים שהוצגו בפני התובע בנושאים שלא הוסדרו בחוזה, ביניהם סוגיית מקומות החנייה הנוספים. השופטת דחתה עוד את טענתה של דלק נדל"ן לפיה הנתבע לא פנה אליה בכתב לאחר שהחל להפעיל את המסעדה בדרישה לקיים את התחייבותה הנטענת על ידו לספק מקומות חניה נוספים בצמוד למרכז המסחרי ולשטח החניה הקיים בו בפועל.
השופטת השתכנעה כי עלה בידי התובע להוכיח כי חתם על חוזה השכירות מבלי שידע על קיומו של כתב אישום פלילי שהוגש כחודש וחצי קודם למועד החתימה, בגין ביצוע עבודות להכשרת חניה ללא היתר כדין במגרש הכורכר שייעודו חקלאי. עוד הוכח, קבעה השופטת, שנושא קיומם של מקומות חניה נוספים לבאי המרכז המסחרי היה עניין מהותי עבור התובע ועדותו לפיה לא היה מתקשר בחוזה השכירות אילו ידע בעת החתימה על קיומו של הליך פלילי בנוגע לשימוש במגרש הכורכר לחניית כלי רכב, הינה אמינה ועומדת בכל קנה מידה של הגיון עסקי סביר, וכי לא יעלה על הדעת שאדם הפותח עסק מחוץ לעיר בין צירי תנועה מהירים ואחרים, לא יניח כחלק מתוכניתו העסקית שיהיו מקומות חניה שמתאימים לעסק.
עוד קבעה השופטת כי אי גילוי של המידע הרלבנטי העדכני הנוגע למצבו התכנוני של מגרש הכורכר בפני התובע טרם חתימתו על הסכם השכירות, מהווה העדר תום לב והטעייה במחדל, וכי יש לראות בהודעתו על סגירת המסעדה כמימוש זכות לביטול חוזה מחמת הטעיה בנושא החניה, מימוש המזכה אותו בפיצויים של 1.54 מיליון ש"ח בגין הפסד רווח צפוי ובנוסף פיצוי של 300,000 ש"ח בגין עוגמת נפש. בנוסף חוייבה דלק נדל,ן בהוצאותיו המשפטיות של התובע בסך 125,000 ש"ח.
באדיבות יצחק דנון, דסק החדשות של אתר הפורומים המשפטיים– מענה מקוון הניתן על ידי עורכי דין מומחים בתחומם.