משה שלום, ראש מחלקת המחקר - FXCM: כאשר עם מאבד ריבונות, על ידי כיבוש פיזי, או תהליך קולוניאליסטי אחר, התוצאה הישירה לכך מתבטאת בחוסר שקט והתקוממות. אלו יתקיימו ברמות שונות של קיצוניות, אבל לעולם לא ייעלמו לגמרי, עד השחרור מן העול החיצוני, ועד חידוש הריבונות הנתפסת כלגיטימית על ידי אותו עם.
דוגמאות רבות לכך בהיסטוריה, אבל המדהימה ביותר, בתקופתנו, הייתה התפרקותה של יוגוסלביה לחלקיה, מייד כאשר זה התאפשר. ריבונות היא כאמור לא רק עניין גיאוגרפי, אלא גם עניין של יכולת החלטה. וזה בדיוק מה שקורה במסגרת המשבר הכלכלי הגדול שאנו חווים כעת.
כל מדינה שתמצא במצב של חולשה, ושתצטרך עזרה עקב התקפת השווקים עליה, תצטרך להחליט בין שתי האפשרויות הברורות: לקבל את העזרה במחיר איבוד ריבונותה הכלכלית (ולעיתים גם המדינית), או פרישה מן המשחק הכלכלי העולמי. היא תחויב אז עשות את כל מה שעשו מדינות חדלות פירעון בעבר:
מחיקה של רוב החוב, והפחתת המטבע המקומי ליצירת הצמיחה הדרושה לתשלום יתר אותו חוב.
בינתיים, ראינו את יוון הולכת במסלול ויתור הריבונות, אבל לאיטליה זה יהיה קשה קצת יותר. השווקים החלו לבדוק את יכולתה של זו לעמוד בלחצים, וזאת מייד לאחר "הפתרון" שגובש סופית במפגש ה-G20. ימים יגידו אם גם היא תוותר על יכולת ההחלטה הדמוקרטית. בינתיים, ברלוסקוני כבר הסכים ל"מעקב צמוד" של מדיניותו על ידי ה-IMF.
אצלנו, המניות והדולר חיים בזמני המסחר שלנו, תחת איומי השביתות, והטילים, אבל ממשיכים ללוות את המגמה הכללית של העולם, דהיינו מצב של תיקון טכני של כל מה שנעשה בקיץ. למרות, ואולי בגלל, הדחייה הנוספת והזמנית של בעיות אירופה, ובגלל הדוחות הסבירים המגיעים מן הפירמות, ההנחה היא שמצב התיקון הטכני הזה יימשך, ויתגבש לראלי סוף השנה המפורסם כל כך.
לא יהיה זה מופלא אם ראלי זה יקוצר בזמן במקצת, לאור ההתחלה המוקדמת יחסית של הגל היורד שקרה כאמור במאי, ולא בסביבות אוקטובר. ימים יגידו.