מאת עו"ד יעל דולב: עם פרוס החגים, רצינו להתייחס לסוגיה הנוגעת למרבית העובדים והמעבידים בישראל, והיא תשלום השי לחג ע"י המעביד. המדובר בנוהג שהיכה שורש במרבית מקומות העבודה בישראל, הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי.
במקרים רבים ישנם הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה המחייבים את המעביד לתת שי לחג, ובמקרה כזה נשללת זכותו של המעביד להחליט כי הוא אינו נותן שי לחג.
במקרים אחרים החובה למתן השי לחג הינה בשל נוהג מקובל לאורך השנים.
בתי הדין לעבודה קבעו כי מעביד הנוהג לתת שי לעובדיו, הופך את הנוהג לחלק מתנאי עבודתם של עובדיו, ואלו רשאים לדרוש קבלת השי. מנגד, משפיע הנוהג גם על אי מתן השי לכלל העובדים בשנה מסוימת.
כך למשל, במקרה בו הוחלט במקום העבודה, בהסכמת העובדים כחלק מתוכנית הבראה, לבטל את מתן השי לחג לכלל העובדים, נקבע כי על אף הכלל לפיו תנאי העבודה של גמלאי המעסיק משוריינים ביום פרישתם ואינם ניתנים לשינוי, הרי שהיות וכלל העובדים לא קיבלו שי, גם גמלאי המעסיק לא יהיו זכאים לשי, על אף שלכאורה מדובר בחלק מתנאי פרישתם (ע"ע 731/06 אמפא בע"מ נ’ שלמה אבני).
במקרה אחר, קבע בית הדין כי המעביד אינו יכול ליצור הפלייה בין עובדיו, ולקבוע כי חלקם יקבלו את השי וחלקם לא (דב"ע (ארצי נה/3-159 מסדה ליטבאק – עבאדי נ’ א. רפאל ושות’).
השוויון במתן השי רלוונטי בפרט שעה שמעבידים עשו שימוש בדרך של תשלום שי לחג להראות הוקרה על עבודה במהלך שנת העבודה ו/או על תפקוד העובד, ולעובדים מסוימים שילמו שי לחג העולה על זה של חבריהם למקום העבודה.
בית הדין האזורי לעבודה קבע בתיק עב’ 2521/01 אבו עסלא חסן ואח’ נ’ מועצה מקומית בית ג’אן, כי השי לחג ניתן מעצם קיומם של יחסי העבודה, והוא חייב להיות זכות אחידה במקום העבודה, ואין להבחין בין עובדים מצטיינים ובין עובדים שאינם מצטיינים, בין עובדים בכירים ובין עובדים זוטרים, וכן הלאה, ועל המעביד לתת שי זהה לכלל העובדים.
בית הדין קבע מפורשות כי מעביד המבקש לתגמל עובד על תיפקודו נדרש לעשות זאת בדרכים המקובלות (כדוגמת בונוס מיוחד) ולא באמצעות השי לחג, אשר כשמו כן הוא, ועליו להיות שווה בין כלל העובדים, עם זאת, מדובר בפסק דין אזורי ולא בהכרח בהלכה מחייבת.
בעניין אחר, מתן השי לחג עלול לפגוע במקומות עבודה אשר מתקשרים עם קבלני שירותים ופרילנסרים. כחלק מבחינות בתי הדין האם קבלן שירותים או פרילנסר היה עובד של מקום העבודה, בוחן הוא את השתלבות העובד במקום העבודה בפן החברתי, ומתן שי לחג לאותם פרילנסרים וקבלנים נתפס כאחד הסממנים מובהק להשתלבות.
כלומר מי שנותן שי לחג לא רק לעובדיו הישירים אלא גם לקבלני שירותים, עובדי חברת כוח אדם, עובדי שמירה וניקיון, פרילנסרים וכו’, עלול הדבר להיתפס כראיה, הנשקלת במכלול המבחנים האחרים, לקיום יחסי עובד ומעביד. מומלץ על כן כי מי שנותן שי לעובדים שאינם עובדיו, ייתן להם שי שונה מהותית וכמותית מן השי הניתן לעובדיו הישירים.