ביטוח לאומי: ההכנסה על פני מחזור החיים הפכה לפחות ופחות צודקת מבחינת חלוקתה על פני גיל ומגדר

הביטוח לאומי מפרסם היום (ד’) מסמך אשר נערך במנהל המחקר והתכנון. המסמך מתאר את הרקע הכלכלי חברתי בעשור האחרון, שקדם לפרוץ המחאה החברתית.

בימים אלה אנו עדים להתגייסות ציבורית וחברתית חסרת תקדים במקומותינו בדרישה לכונן במדינת ישראל צדק חברתי. מובילי המחאה החברתית הם, כך נראה, צעירים שלרוב אינם משתייכים לשכבות החלשות של החברה (אף כי גילויים של הזדהות מגיעים גם מאוכלוסייה זו), אלא מהשדרה המרכזית החיונית לתפקודה התקין של כל חברה דמוקרטית – מעמד הביניים, אשר הגדרה סבירה לגביו היא האוכלוסייה שנמנית על העשירונים השלישי עד השמיני ועד בכלל. עקרון יסודי שצריך ללוות תוכנית רציונאלית לשיפור רווחת הציבור הוא הגדרת יעדים ובחירת כלים לביצוע המדיניות והצגת התוצאות.

ירידה ניכרת ברמת החיים כפי שהיא נמדדת על פי התוצר לפי שוויון כוח הקניה ביחס לממוצע מדינות ה-OECD. בשלוש שנים האחרונות עד 2009 חל שיפור מסוים אולם הרמה עדיין נמוכה בהרבה בהשוואה לתחילת העשור. זוהי תוצאה משולבת של התפתחות התוצר והמחירים. חלק ניכר של הירידה בשנים 2002-3 היה בוודאי קשור למיתון במשק ואולם המשך הירידה בשנים 2004-5 שבהן הייתה צמיחה במשק מצביע כנראה על העלייה ביוקר המחייה יחסית למדינות ה-OECD, שכן ריאלית התוצר לנפש עלה בישראל בשיעור גבוה מזה של ממוצע מדינות ה-OECD (כ-10% לעומת כ-7.5% מ-2000 עד 2009). נראה כי המשך הצמיחה המהירה יחסית בשנים האחרונות הצליחה לצמצם רק במעט את הפער שנוצר מתחילת שנות ה-2000. יצוין שעל אף העלייה בתוצר, השכר הריאלי נותר ללא שינוי במהלך התקופה.

רוב המשפחות עם ילדים מצויות בחמישון הראשון (50%) ואילו בחמישון האחרון משפחות אלה מהוות רק 20% מכלל המשפחות עם ילדים. לעומת זאת ריכוז משקי הבית המבוגרים יותר נמצא בחמישונים הגבוהים, כאשר 80% מהם נמצאים בשני העשירונים העליונים. הרכב הגילאים מהווה ביטוי לצבירת הון אנושי ולצבירת ותק בעבודה ולכן אין זה מפתיע ששכיחות הצעירים בעשירונים הנמוכים גבוהה יחסית. הבעיה בישראל נובעת מעוצמת התופעה ומההידרדרות שחלה בשנים האחרונות בקרב המשפחות הצעירות.

בסוף המאה ה-20 היה ייצוג ניכר של משקי בית מבוגרים יחסית (ראש משק בית בגיל 55+) בעשירון השני, אשר נמצא רוב הזמן מתחת לקו העוני ואילו בשנת 2009 המבוגרים חולצו במידה רבה מהסיכון לעוני (תרשים 3). בשנים אלה חלה הרעה משמעותית במדד ג’יני לאי-שוויון בהכנסות (תרשים 4). כפי שמתואר בהמשך, הרעה זו לא נבעה מכוחות השוק אלא הייתה תוצאה של השינויים במערכת המיסוי הישיר ושל הפגיעה במערכת הקצבאות (העשירונים מוינו לפי ההכנסה הפנויה לנפש תקנית, כאשר כל עשירון כיל 10% מהנפשות באוכלוסייה).

אחת המשמעויות של הניתוח לעיל היא שההכנסה על פני מחזור החיים הפכה לפחות ופחות צודקת מבחינת חלוקתה על פני גיל ומגדר: הפער הוא ניכר, בשנת 2009 הגיע הפער לשיא של כ-4,000 ש"ח בגילאים מ-35 ועד גיל הפנסיה, מעט פחות ממה שהיה ב-1999.

פערים בעקומת השכר החודשי על פני מחזור החיים לפי מגדר: לפערים בעקומת השכר יש הסבר הגיוני הקשור ברכישת ניסיון ומומחיות על פני שנות העבודה. יתכן שדחיסת העקומות על פני העשור משקפת את הגידול במספר העובדים הבלתי מאוגדים (עובדי קבלן ועוד) ואת חילופי הדורות בין בני הדור המבוגר שנהנה יותר מתנאי עבודה ושכר הוגנים לבין הדור הנוכחי.