"במבנה המשק הנוכחי, המוטה מאוד מעבודה להון, הופכת הצמיחה להיות סלקטיבית והיא אינה מגיעה כמעט למעמד הביניים ובוודאי שלא לעשירונים התחתונים. מכאן, שהמשך הניסיונות להגביר את קצב הצמיחה במשק, מבלי לבחון תחילה את מבנה המשק, את מבנה ענפיו השונים ואת התאמת המדיניות הכלכלית אליהם, לא ישפיעו מהותית הן על תחולת העוני והן על הצמיחה לאורך זמן". כך אומר פרופ’ ירון זליכה, לקראת ועידת ECONOMIX.IL לחיזוק המגזר העסקי שתיערך בשבוע הבא. לדברי זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר, וכיום ראש תכניות ה-MBA והחשבונאות בקריה האקדמית אונו, הצמיחה בשנים האחרונות, ובכלל זה בשנת 2010 לא רק שלא הפחיתה את רמות העוני במדינה, אלא היא אף הגדילה אותו.
הדברים ידונו בהרחבה בפאנל בנושא "מדוע כלכלות לאומיות עוברות מהצלחה לכישלון והאם תרחיש דומה עלול לעבור על ישראל" בהשתתפות פרופ’ אבי בן בסט, האוניברסיטה העברית, המרכז ללימודים אקדמיים, לשעבר מנכ"ל האוצר, פרופ’ ירון זליכה, פרופ’ אביה ספיבק, אוניברסיטת בן גוריון, מכון ון ליר, לשעבר משנה לנגיד בנק ישראל, ד"ר יעקב שיינין, מנכ"ל חברת מודלים כלכליים. הפאנל יתקיים במסגרת וועידת ECONOMIX.IL, לחיזוק המגזר העסקי, של לשכת המסחר תל אביב והמרכז, שתיערך ב- 14.9, במלון הילטון ת"א.
מהנתונים עולה כי התוצר לאומי לנפש במדינת ישראל, נע בארבעים השנים האחרונות מעלה ומטה בין שני חסמים מלאכותיים. 50% מהתוצר לנפש המקביל בארה"ב כגבול תחתון ו- 65% מאותו מדד כגבול עליון. "למעשה" אומר זליכה, "מאז ראשית שנות השבעים של המאה ה-20, עת נגע התוצר לנפש במדינה בשיאו היחסי, כשני שלישים מהתוצר לנפש בארה"ב, לא שבה ישראל (למעט חריגים בודדים וזמניים) לאותה רמת עושר יחסית".
"הצמיחה הכלכלית של ישראל מחולקת לשני פרקים היסטוריים שונים", אומר זליכה. "בפרק הראשון, מאז היווסדה ועד ראשית שנות השבעים של המאה ה- 20, צמח התוצר לנפש בשיעורים גבוהים אשר צמצמו את הפער היחסי בין ישראל למערב". המשמעות היא, שבעשרים וחמש השנים הראשונות לעצמאות ישראל הוכפל התוצר לנפש היחסי משליש לשני שלישים מהתוצר המקביל בארה"ב. על אף נתוני הצמיחה המרשימים, מאז דווקא נסוג התוצר לנפש בישראל באופן יחסי למערב, לאורכו של כל הפרק השני, הנמשך גם בימים אלו.
דוגמא הממחישה באופן ברור זאת היא דוגמת נתוני התוצר לנפש של שנת 2010. לאחר "עשור של הצלחה כלכלית" כביכול הגיע לכ- 28 אלף דולר לנפש (ולכ- 29 אלף דולר במונחי כוח קניה), בהשוואה לכ-47 אלף דולר בארה"ב (כלומר 62% מהתוצר לנפש בארה"ב).
לדבריו, מדדי עוני שונים, יחסיים ואבסולוטיים, מצביעים על תמונה עקבית קשה אף יותר. "לא זו בלבד שרמת החיים הממוצעת בישראל נמוכה במיוחד אלא שגם ההתפלגות של מרכיבי הממוצע, בין שכבות האוכלוסייה השונות, מעוותת בראייה מערבית". כך לדוגמה, מדד אי השוויון של ג’יני, הנפוץ כמדד עוני יחסי, מצביע על פי נתוני האו"ם כי החל משנת 2006 הגיע המדד בישראל לרמה הנמוכה רק מהמדד בארה"ב עם ציון של כ-0.38 (כאשר 28.8% מההכנסה הלאומית מגיעה לעשירון העליון), בהשוואה ל- 0.25 בשבדיה, 0.33 בקנדה ובצרפת, 0.36 בבריטניה ו- 0.41 בארה"ב.
"למעשה, מחזור הצמיחה החמש שנתי של השנים 2008-2003, על אף אורכו ועוצמתו, וכן הצמיחה בשנת 2010, לא זו בלבד שלא הפחיתו מרמות העוני אלא שהן אף עלו", אומר זליכה "על פי דוח בנק ישראל לשנת 2010, עומדת תחולת העוני של נפשות בישראל (על פי המדד היחסי המקובל) על 24.7 אחוזים מהאוכלוסייה, שהם כ- 1.77 מיליון עניים, כולל ערביי זרח ירושלים (וללא הקבוצה האחרונה על 1.5 אחוזים פחות). במסגרת תחולת העוני, כ- 840 אלף ילדים עניים, 36 אחוזים מילדי ישראל (וכן למעלה מ- 20% מהקשישים בישראל). רק לצורכי השוואה, ממוצע תחולת העוני במדינות ה- OECD עמד מנגד על 7.7 אחוזים בלבד בשנים האחרונות".
לדברי זליכה, המסקנות המרכזיות המתבקשות מניתוח המגמות הן שתיים: ראשית, אין די בצמיחה ואף בצמיחה מתמשכת בכדי לשנות את המגמה ארוכת הטווח של תחולת העוני. במילים אחרות, במבנה המשק הנוכחי, המוטה מאוד מעבודה להון, הופכת הצמיחה להיות סלקטיבית והיא אינה מגיעה כמעט למעמד הביניים ובוודאי שלא לעשירונים התחתונים. מכאן, שהמשך הניסיונות להגביר את קצב הצמיחה במשק, מבלי לבחון תחילה את מבנה המשק ואת התאמת המדיניות הכלכלית אליו, לא ישפיעו מהותית הן על תחולת העוני והן על הצמיחה לאורך זמן. שנית, למדיניות הכלכלית שנוקטת הממשלה השפעה שלילית, ישירה ומשמעותית, ביחס לתחולת העוני גם בטווחי זמן ארוכים וזאת על אף ההשפעה החיובית המוגבלת שיש לעיתים למדיניות על הצמיחה במשק.