חברת אגרקסקו הגיעה היום לסוף דרכה בעקבות החלטתה של השופטת המחוזית בת"א ורדה אלשיך לפיה על מנת לאפשר מעבר מסודר מהליכי הקפאה להליכי פירוק, לרבות הגשת בקשת פירוק, יוארך תוקפו של צו הקפאת ההליכים עד ליום א’ ה-11 בספטמבר. החלטתה של השופטת אלשיך באה בעקבות הודעתו של הנאמן עו"ד שלמה נס לפיה הצעת הרכש של קבוצת כסלו אשר היתה ההצעה הגבוהה ביותר מבין כל ההצעות או שמא, כברי אלשיך, חלקי ההצעות האחרות שהתקבלו אצל הנאמן, נכשלה כשלון מוחץ באסיפת הנושים הרגילים. זאת נוכח התנגדות של למעלה מ-80% מערך הנשיה המיוצג שם, בעיקר מחזיקי אגרות החוב ובעלי האוניות.
בהחלטתה ציינה אלשיך כי הסוגיה העומדת בפניה הינה פשוטה וברורה: מה יהיה גורלה של חברה חדלת פרעון במובהק ועוד כזו אשר עצם הפעלתה במובן מסויים הוא גרעוני ואשר ההצעה היחידה לרכוש אותה נפלה ברוב מוחץ באסיפת הנושים הרגילים? לדברי השופטת, אם אם היתה לצורך העניין מסכימה עם טענותיו של הנאמן בדבר חשיבותה של אגרקסקו והסכנה המוחשית כי בפירוק ידרדר ערכה אף יותר, אין כל אפשרות לכפות הסדר נושים על קבוצה שלא אישרה אותו ברוב מיוחס, קל וחומר קבוצה המתנגדת לו ברוב מוחץ, ודברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר אין עסקינן בקבוצה ייחודית וקטנה יחסית, אלא בקבוצת הנשייה הבסיסית ביותר של הנושים הרגילים.
לדברי אלשיך, בית המשפט לא יטה להתערב בשיקול דעתם האוטונומי של הנושים בנוגע לכדאיותו או אי כדאיותו של ההסדר המוצע, אף אם ביהמ"ש סבור כי הנושים שוגים. בנוסף, אין אף לחברה ולאף גורם אחר זכות מוקנית כי הנושים יקבלו את הצעת ההסדר וזכות הוטו המוקנית לנושים וחסינה יחסית מפני התערבות ביהמ"ש, הינה חלק עקרוני מאיזון הכוחות העומד בבסיס דיני הקפאת ההליכים, וודאי שלא זה הוא המקרה החריג בו ניתן להתערב כאשר הצעת ההסדר מכסה אחוז קטן מאוד מן הנשיה הלא מובטחת, התנהלות בעלי השליטה דה-פקטו בחברה היתה רחוקה מלהניח את הדעת הן בכל הנוגע להעדר תרומה אישית והן בכל הנוגע למהלכים שקדמו לקריסה, וכן כאשר קיים ספק גדול אם המציע עצמו עומד עוד מאחורי הצעתו.
אלשיך השתכנעה כי אגרקסקו הגיעה ככל הנראה למצב סופני כך שאין ביכולתה לזכות בהצעת רכש סבירה ולפחות כזו שתניח את דעת הנושים הרגילים, ככזו העדיפה באורח ברור על פני פירוק. במצב שכזה בו הלכה למעשה התוצאה הנחרצת של אסיפת הנושים הרגילים אשר אמרה את דברה וחיוותה דעתה כי היא מעדיפה פירוק על פני ההצעה שהוצעה לה, הרי שידיו של ביהמ"ש כבולות במידה רבה, ועל כן דינה של הקפאת ההליכים להסתיים.
השופטת הדגישה כי ההקפאה אינה מטרה בפני עצמה אלא אך "מעטה הגנה" המיועד להקל על השגת הסדר נושים שהינו מטרתה וליבה של ההקפאה. " אין ספק כי הדבר מצער עד מאוד, חברה בעלת עבר כה ארוך ועשיר שארוג בקשר בל ינתק בקורות המדינה בכלל, וקורות הייצוא החקלאי שלה בפרט, מסיימת את דרכה בקול ענות חלושה שכזו. אין ספק כי תוצאה זו עשוייה "להניב" נזקים בתחומים רבים ושונים החורגים מן המעגל הישיר של העובדים והנושים אשר איבדו את מטה לחמם או ניזוקו במישרין בכיסם מן הקריסה" כתבה אלשיך בהחלטתה.
אלשיך ציינה כי אף הנאמן העיד כי אם יעלה בידיו-היה ותימשך ההקפאה- למכור את הפעילות או חלקה, הרי שהתמורה תהיה נמוכה אף יותר. לדברי השופטת, יתכן והנושים הרגילים העדיפו את אופציית הפירוק בהתחשב בסמכויות החקירה והתביעה הרחבות יותר המוקנות במסגרת הליך הפירוק, ובכך ייתכן ויומד לרשות הנושים מקור פרעון אחר שיספק את רצונם לבוא חשבון עם מי שגרם להם לאבד את כספם.
בהחלטתה הדגישה אלשיך כי במקרה הנדון מדובר היה בהקפאה אשר מלכתחילה היו סיכוייה רחוקים מלהיות וודאים וכי מעטים מאוד הם הגורמים הנוגעים לאגרקסקו שלא עולה תמיהה נוכח התנהלותם טרם הקריסה ולאחריה ועניין לנו בהנהלת החברה אשר התנהלותה עומדת ביותר מסימן שאלה והתמיהות לגביה הולכות וגוברות ככל שנחשף חומר רב יותר, משקיעים מוסדיים פועלים כנאמן של הציבור ועולה חשש כבד כי התרשלו התרשלות קשה בבדיקת דו"חות החברה והתנהלותה, התעלמו באופן מקומם מחובת הזהירות המינימלית כלפי העמיתים, והמדינה אשר בחרה להסתתר מאחורי שרשור של ישויות משפטיות ולא לתרום להצלת החברה שבשליטתה תוך התעלמותה מן ההשפעות ארוכות הטווח שיכולות להיוודע להתנהלותה.
השופטת האשימה את המדינה בהתנכרות מוחלטת לחברה ולתוצאות קריסתה וציינה כי קשה להשתחרר מן הרושם שמא אי מי במדינה ואולי במשרד האוצר ביצע שיקול כספי קר אשר כל כולו "כאן ועכשיו"( להבדיל מנזקים עתידיים מגוונים- החל מקריסות משנה שיכבידו על קופת הביטוח לאומי וכלה באובדן מוניטין של המדינה כ"גב" בטוח להשקעות הן פנימיות והן ברמה הבינלאומית). כך, לדברי השופטת, הגיעה המדינה לידי מסקנה לפיה אגרקסקו הינה "נכס מכביד" אשר ראוי להיפטר ממנו "בזול" תחת להתאמץ ולהגיע להסדרים אשר יאפשרו העברת שליטה בחברה סולבנטית.
לסיכום קבעה אלשיך כי לא ניתן להמשיך בהקפאת הליכים מלאכותית מקום בו אפסו למעשה הסיכויים להגיע להסדר שיספק את הנושים ויוצא כי חרף כל המאמצים הרי שאף הצלה חלקית של החברה לא עלתה יפה, כאשר "הפצוע" האמיתי הינו הציבור הרחב הנושא בסופו של דבר בהפסדי המשקיעים המוסדיים והוא זה המממן דרך המוסד לביטוח לאומי את פיצויי העובדים שהושלכו אל הרחוב לאחר שנות עבודה ארוכות והוא זה שייתכן ויממן בעתיד את הסיוע לחקלאים אשר ייקלעו למצוקה, שלא לדבר על הפסדים עתידיים שעשויה המדינה לספוג בכל הנוגע לגיוס הון לחברות ממשלתיות "אמיתיות" כגון חברת החשמל.
באדיבות יצחק דנון, דסק החדשות של אתר הפורומים המשפטיים – מענה מקוון הניתן על ידי עורכי דין מומחים בתחומם.