המחאה הציבורית המתעצמת במדינה סביב מחירי הדיור, יוקר המחייה ועוד מעלה את השאלה, איזה צעדים בידיה של הממשלה לעשות, וכיצד יממנו בממשלה צעדים אלה.
לאחרונה מינה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את פרופסור מנואל טרכטנברג, מי שכיהן כראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה בשנים 2009-2006, לנהל את המשא ומתן עם המפגינים.
אין ספק כי צעד זה הוא מבורך, אך קשה לראות את פרופ’ טרכטנברג מצליח לקצץ סכום נכבד ממשרדי הממשלה, בעיקר בגלל הכוחות הפוליטיים המעורבים, וגם כי פעולה זו עלולה לעורר זעם נוסף מצד המפגינים.
על פי הדיווחים (לא רשמיים), הכליים המרכזיים שאותם יבחן פרופ’ טרכטנברג הם: מס חברות, מס הכנסה שולי ומס רווח הון. בנוסף, צפוי דיון בהטלת מס על ירושה הגבוהה מ-3 מיליון ש"ח.
השימוש במקורות אלו יביא בעיקר להפחתת המע"מ מתן שירותים וסיבסודים לאזרחים.
לפי הערכתנו, העדר דרישות ברורות של אנשי המחאה החברתית מאפשר לאנשי הממשלה להטיל קשיים על רפורמות שמוצעות בשוק. לראיה, דחיית מסקנות וועדת קדמי שהוקמה בכדי לעזור לצרכני החלב בעקבות מחאת הקוטג’, למרות הבטחות אנשי הממשלה לטפל בעניין במהירות.
מעל לכל, יש לזכור כי כל עוד לא נעשה שינוי בסדרי העדיפויות (הקצאת הכספים) לא באמת יכול להתחולל כאן מהפך. הואיל ודבר זה לא נמצא על סדר היום – לא של המפגינים ולא של הממשלה – אזי תוצאות המאבק מוטלות בספק. היתרון הוא ביטחון רב לכך שהמסגרת התקציבית לא תיפרץ
יתר על כן, צריך לזכור כי גם אם הממשלה לא תעשה כלום בתחום הדיור, כבר הרכבת יצאה מהתחנה והשוק כבר נמצא במהלך של בלימה.