ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בישרות הציבורי בראשות ח"כ אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל), אירחה השבוע את נציב שירות המדינה הנכנס, עו"ד משה דיין, ודנה איתו בדו"ח נציבות שירות המדינה לשילוב האזרחים הערבים, הדרוזים והצ’רקסים לשנת 2010.
יו"ר הוועדה, ח"כ טיבי, פתח את הדיון ואמר: "מנתוני הדו"ח עולה כי:
שיעור העובדים הערבים הוא:7.52% מסך עובדי שרות המדינה, דהיינו: 4717 עובדים.
רוב העובדים (2729 - 57.85%) עובדי מערכת הבריאות ורק מיעוטם (1988 עובדים- 42.15%) עובדי משרדי הממשלה השונים.
שעור העובדים הערבים שנקלטו בשרות בשנת 2010, 11.02% (635 עובדים) מכלל העובדים שנקלטו גבוה משנת 2009, אך נמוך מאשר בשנת 2008, אך שעור הנקלטים הערבים מכלל הנקלטים במערכת הבריאות (17.08%) גבוה פי 2.4 מאשר במשרדי הממשלה (7.08%). גם כמות הנקלטים בה (390) גבוהה פי 1.6 מאשר במשרדי הממשלה. איך ניתן להסביר זאת? האם הנציבות מפנה את עיקר משאבי קליטת העובדים הערבים למערכת הבריאות? האם יש סף קבלה שונה? או אולי היעדר סף בטחוני? מדוע המגמה החיובית יחסית במערכת הבריאות אינה מתרחשת בתחומים אחרים בשירות הציבורי?
לראשונה מקדיש הדו"ח פרק רחב לשאלת המכרזים והמועמדים הערבים המציעים עצמם למשרה. המסקנה הבולטת היא שיעור המכרזים היעודיים הגבוה במערכת הבריאות פי 9 מאשר במשרדי הממשלה (0.52 לעומת 0.06). ייתכן ונתון זה מסביר את שעור העובדים הערבים הגבוה יותר במערכת הבריאות.
גם שעור העובדים הערבים בדרגים הבכירים עדיין נמוך, אפילו לגירסת שרות המדינה, אם כי בפועל בשלושת הדרגים הבכירים (א-ג’ לפי דרוג משרה) לפי הנציבות השיעור נמוך מאוד (פחות מ- 1.5%), בהשוואה לכלל העובדים (כ- 6%).
עדיין קיימים משרדי ממשלה ויחידות סמך עתירי עובדים בהם טרם הגיעו אפילו למחצית מכסת היעד (5%) של החלטת הממשלה כגון: תמ"ת, אגף המכס ומע"מ ומשרד השיכון.
ועדת החקירה מתייחסת לכלל הציבור הערבי, ללא הבדל עדה דתית, כמיקשה אחת. נציבות שירות המדינה נוהגת לפצל המידע בהתאם לחלוקה דתית. אנו למדים מהדו"ח שבעוד בקרב הדרוזים 60% מעובדי המדינה הם עובדי משרדים ורק 40% עובדי מערכת הבריאות, הרי שבקרב שאר בני המיעוט הערבי היחס הפוך ורק 40% הם עובדי משרדי ממשלה.