הבוקר התקיים בכנסת כנס חירום נגד העלאת גיל הפרישה לנשים, במעמד יו"ר הכנסת – ח"כ ראובן ריבלין, יו"ר ועדת הכספים – ח"כ משה גפני, יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה – ח"כ ציפי חוטובלי, השרות לימור לבנת ואורית נוקד, חברי-כנסת, ונציגי ארגוני נשים וארגונים חברתיים.
ח"כ זהבה גלאון, יוזמת הכנס: "אנחנו קוראים לשר האוצר להשאיר את גיל הפרישה לנשים על 62 ולא לקבל את המלצות ועדת ניסן. יש לעשות זאת קודם כל, ובמקביל לפעול כדי לשנות את מצב אי-השוויון הקיים במשק, ולעודד מעסיקים להעסיק נשים מבוגרות."
ח"כ פאינה קירשנבאום, יוזמת הכנס: במשך שנים לא נעשה דבר. על מה ניתן לדון בשלושת החודשים שבה פעלה ועדת ניסן, עד שהיא נדרשה להציג את מסקנותיה? הועדה יכלה לדון רק באקטואריה וקצת על כסף. כשאנחנו מדברים על נושא אנושי אנחנו לא יכולים לבחון אותו דרך החור בגרוש.
כשאני שומעת ביטויים כמו "הצערת הארגון", "דם חדש" – אני שואלת מה עושים עם אלה שכבר אינם צעירים? אפשר ללכת לשיטת האסקימוסים, להעמיס את הזקנים על עגלות ולשלוח. אבל אנחנו לא חברה כזאת.
החוק הזה מגדיל את הפערים בין העניים לעשירים. האם אנחנו מביאים אנשים לפת לחם בגיל פרישה מאוחר? האור בקצה המנהרה של הפרישה מתרחק בעוד כמה שנים ויוצר אכזריות. אני אומרת חד-משמעית: לא להעלות את גיל הפרישה. כדי להשוות את הזכויות שלנו כנשים צריך להתחיל קודם כל בשוויון: להתחיל בשוויון בזכויות עבודה, בשכר ועוד – ואח"כ נגיע לגיל הפרישה".
יו"ר הכנסת, ח"כ רובי ריבלין: "דחיית גיל הפרישה היא סוגיה בעלת פנים רבות ושיקולים כבדי משקל לכאן ולכאן. מעל לכל היא נוגעת בלב ליבה של החתירה לשוויון בין נשים לבין גברים בשוק העבודה. לכאורה בחברה השואפת לשוויון העלאת גיל הפרישה לנשים והשוואתו לזה של הגברים היא מתבקשת. ואולם ברור שהשוויון אותו אנחנו מבקשים למצוא בשוק העבודה איננו שוויון פורמלי בלבד, כזה המשווה את תנאי הנשים לאלה של הגברים. אם בשוויון ממשי ואפקטיבי אנחנו מעוניינים הרי שאיננו יכולים להתעלם מכל אותם גורמים המעצבים את המסלול התעסוקתי של נשים. כמי שניתן להם מנדט מהציבור לייצג נאמנה – אנו, חברי הכנסת – עלינו לבחון היום האם דחיית גיל הפרישה מיישמת את אותה חתירה לשוויון או שמא היא רק מעמיקה את הפער במבחן התוצאה."