נגיד בנק ישראל נאם הבוקר בפני חבר הנאמנים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, וסקר בפני הנוכחים את המגמות הנוכחיות בכלכלה הישראלית. הנגיד התייחס בתחילת דבריו לנתוני הצמיחה בישראל ובעולם. התחזית הרשמית של בנק ישראל לשנה הנוכחית עומדת על 4.5%, אולם הנגיד ציין שבנק ישראל מעדכן את תחזית הצמיחה שלו בימים אלו, והתחזית שצפויה להתפרסם תוך זמן קצר צפויה להיות גבוהה הנוכחית, אם כי לא בהכרח גבוהה כמו זו של ארגון ה-OECD, למשל, שהודיע השבוע שהוא חוזה צמיחה של 5.4% בישראל בשנת 2011. בכל מקרה, הנגיד ציין את העובדה שהמשק הישראלי מתבסס סביב רמות צמיחה של כ-5% לשנה, שיעור צמיחה נאה מאוד לכלכלה מפותחת כמו זו של ישראל.
הנגיד התייחס למגמות בשוק העבודה, ולכך ששיעור האבטלה שהיגיע לרמות נמוכות היסטורית ערב המשבר, עלה בתקופת המשבר פחות ממה שהיה צפוי, וחזר וירד כעת לסביבת הרמה שהיה בה ערב המשבר. ברביעים האחרונים נבלמה הירידה באבטלה, אולם בלימה זו שיקפה גידול משמעותי בשיעור ההשתתפות בכח התעסוקה ובתעסוקה עצמה, כך שניתן לציין שהמגמות הנוכחיות בשוק העבודה הן חיוביות בהחלט.
באשר למאזן התשלומים ושער החליפין, ציין הנגיד שבשנים האחרונות המשק הישראלי מצוי בעודף בחשבון השוטף, תופעה שלא נצפתה על ידי הכלכלנים שחקרו את כלכלת ישראל לפני כמה עשורים. מגמה זו הנה בעיקר תוצאה של העובדה שהתרחבות הסחר עם חו"ל ופתיחות המשק באה לידי ביטוי בגידול ביצוא שהיה מהיר יותר מאשר הגידול ביבוא – תוצאת התפתחות ענף ההיי-טק בפרט והסקטור העיסקי בכלל. בפרספקטיבה היסטורית, מדובר בשינוי משמעותי מבחינת אופן ההתנהלות של המשק הישראלי. עודף זה מביא עמו ייסוף מתמשך בשער החליפין של השקל מול מטבעות אחרים, ודבר זה תופס מקום נכבד בשיח הכלכלי הישראלי. הנגיד ציין שלא מעט הוא נתקל בתלונות של יצואנים בשל התחזקות השקל. בנק ישראל מייחס חשיבות רבה לנושא זה, אולם הנגיד ציין שהוא מאמין, שמשק שבו מתלוננים על שער חליפין חזק מדי, הוא משק שכלכלתו בריאה, משום שהדבר מבטא את רצונם של הפעילים במשק לייצר ולייצא, ואילו משק שמתלוננים בו על שער חליפין מפוחת מדי מבטא, בסופו של דבר, את הקושי הנובע מהרצון לייבא. הישראלים רוצים לייצר ולייצא, ולכן שער החליפין המיוסף מכביד עליהם. עם זאת, כל המשקים שכלכלתם נמצאת במצב בריא והתאוששו מהר מהמשבר הכלכלי העולמי חווים בתקופה האחרונה ייסוף בשער החליפין, והייסוף של השקל אינו דווקא הבולט בהשוואה לייסוף המטבעות של משקים אלו.
הנגיד ציין שההתנהלות הפיסקלית בישראל מאוד אחראית ויציבה בשנים האחרונות, החל מהתקופה שבה שר האוצר דאז נתניהו הוביל מדיניות ששמה את הדגש על הפחתת הגירעון. כך, בשנת 2007, הגיעה משלת ישראל לתקציב מאוזן ללא גירעון, ולמרות הגידול בגירעון בתקופת המשבר ניכר כעת שהגירעון חוזר להצטמצם ולרדת לרמות נמוכות. תוואי יורד של הגירעון מקשה אומנם על יכולתה של הממשלה להגדיל את ההוצאות שלה, אולם הוא חשוב מאוד מבחינת יכולת גיוס ההון, ומבחינת המיצוב של המשק הישראלי בעיני משקיעים, מקומיים וזרים כאחד. המצב הפיסקלי היציב הביא גם לכך שיחס החוב לתוצר כמעט שלא גדל בישראל בתקופת המשבר, בעוד במשקים החשובים בעולם יחס זה עלה בצורה משמעותית. כך, כלכלת ישראל ישראל היום בולטת לטובה מבחינת המגמות של הגירעון והחוב, ששניהם מצטמצמים, בניגוד, כאמור, למצב ברוב המדינות. הנגיד ציין שחשוב להמשיך ולצמצם את נטל החוב בהתאם ליעדים שהציבה הממשלה, כך שהחוב ירד לרמות נמוכות מבחינה אבסולוטית, ולא דווקא בהשוואה לאותם משקים שנמצאים בקשיים בתחום זה.
שיעור האינפלציה בישראל חורג כעת מיעד האינפלציה שקבעה הממשלה, בעיקר כתוצאה מהעליות החדות במחירי הסחורות בעולם ובמחירי הדיור בישראל. בנק ישראל מכוון את האינפלציה בעיקר באמצעות שינויים בריבית הבנק המרכזי. באוקטובר 2008, ימים ספורים לפני שעשו זאת רוב הבנקים המרכזיים החשובים בעולם, הוריד בנק ישראל את הריבית בחדות לפני המועד המתוכנן, והמשיך בכך לאורך כל תקופת המשבר. ישראל הייתה גם הכלכלה הראשונה שבה התחיל הבנק המרכזי להעלות את הריבית ביציאה מהמשבר, בקיץ 2009. בהתייחסו לדיון שהתקיים בבנק ישראל ערב החלטה זו, הסביר הנגיד שלחברי הפורום המוניטרי בבנק היה ברור שריבית של 0.5%, שהייתה קיימת בשיא המשבר כשהמשק התכווץ, לא יכולה להתאים גם למשק צומח, ואכן, מאז התבססה צמיחת המשק וגם ריבית בנק ישראל עולה בהדרגה.