בפנייתה לביהמ"ש טענה אמד כי היא עומדת במבחן יכולת הפרעון ועל כן יש לאשר את בקשת החלוקה. לדברי אמד, הדירקטוריון בחן את מצבה הפיננסי לרבות את הדוחות הכספיים המבוקרים ליום 31.12.2010 והחליט על חלוקת דיבידנד לבעלי המניות בסך של 301 מיליון ש"ח. מתוף סכום זה, סך של כ-167.4 מיליון ש"ח עומד בכל מבחני החלוקה ועל כן החברה יכולה לחלקו כדיבידנד לבעלי מניותיה מבלי שנדרש אישור ביהמ"ש, ואילו יתרת סכום הדיבידנד של כ-133.6 מיליון ש"ח עומדת במבחן יכולת הפרעון אולם אינה עומדת במבחן הרווח.
עוד נטען על ידי אמד כי ברבעון הראשון של שנת 2011 אמורה החברה לרשום רווח ממכירת מניות "אוויס" בסכום המוערך ב-38 מיליון ש"ח, כך שיתרת ההון העצמי של החברה תהיה חיובית. לדברי אמד, מאזנה אינו כולל את שיערוך נכסי הנדל"ן שלה ואלה מוצגים בעלותם ההיסטורית כך שהונה העצמי המופיע במאזנה נמוך משמעותית מההון שהיה לה אילו היתה בוחרת לערך את נכסיה לפי שווי השוק שלה.
לדברי אמד, הנושים המרכזיים והמובטחים היחידים שלה (כ-99.6% מכלל הנושים)- הבנקים פועלים ולאומי- נתנו את הסכמתם לבקשת החלוקה. השופטת רות רונן שוכנעה כי בחברה מתקיים מבחן יכולת הפרעון ואישרה לחברה לבצע את החלוקה המבוקשת.
בעת הקמתה בדצמבר 1960 שימשה אמד כחברת הנכסים של חברת "דן" וכיום היא פועלת בתחום הנדל"ן המניב ובהשקעות ופיתוח נדל"ן. כ-74% מהון מניותיה של אמד מוחזקות על ידי חברת "דן" והיתרה מוחזקת על ידי יחידים שהינם בעלי מניות ב-"דן".
ת.א. 9888-04-11
באדיבות יצחק דנון, דסק החדשות של אתר הפורומים המשפטיים – מענה מקוון הניתן על ידי עורכי דין מומחים בתחומם.