בית המשפט המחוזי בנצרת, כב’ השופט דני צרפתי, קבע (16.3.11) כי הנאמן, עו"ד ליאור מזור, רשאי לפעול לשם פירעון חובותיו של החייב, אריה ליבוביץ, שהפעיל רשת מרכולים בבית שאן, באמצעות הנכסים של חברת קורן וחברת ע.י.א.ר, חברות של חתנו ושל בנו של החייב, שהחייב היה "הרוח החיה" בהן ושהוקמו לאחר קריסה כלכלית של קודמיהן, לצורך התחמקות מנושיו של החייב ולצורך הברחת נכסיו.
בגין חובו של ליבוביץ לפקיד שומה עפולה, שעמד, נכון ליום מתן צו הכינוס, ע"ס של כ- 1.9 מליון ₪, ומשלא שילם את חובו למס הכנסה, הגישה היחידה לפירוקים ברשות המסים בישראל בקשה למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל. צו כינוס לנכסי החייב ניתן ב- 16.5.07 וב- 21.1.08 הוכרז החייב פושט רגל ועו"ד מזור מונה כנאמן.
החייב, אריה ליבוביץ הפעיל במשך למעלה משני עשורים רשת מרכולים בבית שאן, באמצעות שש חברות שנפתחו ונסגרו אחת אחרי השנייה. ארבעת החברות הראשונות, שהחייב הצהיר שהיו שלו, נסגרו לאחר שקרסו כלכלית ונצברו להן חובות, שהאחרונה שבהן היא רשת ליבוביץ. בשנת 2000, הוקמה חברת ע.י.א.ר מרכז הקניות והזול בע"מ ונרשמה בבעלות בנו של החייב, יוסף. בספטמבר 2006 נוסדה חברת אסף קורן מערכות שיווק וסחר בע"מ ונרשמה ע"ש חתנו, אסף קורן.
לפי בית המשפט גם בחברות ע.י.א.ר וקורן, החייב היה ונותר הרוח החיה, הבעלים והמפעיל של רשת המרכולים. בית המשפט קבע כי העברת הנכסים מרשת ליבוביץ לחברת ע.י.א.ר הייתה פיקטיבית ובוצעה בחוסר תום לב, זאת בהסתמך, בין השאר, על העובדות שע.י.א.ר הוקמה סמוך לקריסתה של רשת ליבוביץ. בנו של החייב, שנרשם כבעל מניותיה היה כבן 19 בלבד, בעסקה בין רשת ליבוביץ לע.י.א.ר לא עבר שום סכום "מזומן", רשת המרכולים שמרה על אופייה ופעילותה, לא חל שינוי בזהות "העובדים" ברשת והחייב הציג עצמו והמשיך להתנהל כ"בעל הבית" של הרשת. משכך, לפי בימ"ש "כל תוצאה אחרת מלבד ייחוס מלא של כלל נכסי חברת ע.י.א.ר לחייב, לא תשקף את המציאות לאשורה ותנציח שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברות".
בית המשפט קבע כי גם העסקה עם חברת קורן הייתה פיקטיבית ותכלית הקמתה הייתה ניסיון נוסף להתחמק מנושים. קביעה זו נסמכה, בין השאר, על העובדות שקורן נוסדה מיד לאחר שע.י.א.ר נקלעה לחובות ולקשיים תזרימיים ועמדה לפני מימוש נכסים, בעליה של החברה הינו החתן ובעלה של בת החייב, שעבדה לאורך השנים ברשת ואף הייתה ערבה לחלק מן החובות, טרם הקמת החברה ולאחריה, עבד בעליה של החברה בנמל כסוור במשרה מלאה, לא היה לו כל ידע מוקדם בניהול מרכולים או מעורבות ברשת המרכולים, לא הועבר תשלום אמיתי, לא חל שינוי בפעילות הרשת, החייב המשיך לפנות למוסדות ורשויות בשם חברת קורן כמוסמך לפעול בשמה ובמקומה, משרדי החברה מתנהלים בביתו של החייב והוא מבצע פעילות שגרתית ויום יומית ברשת, שהמשיכה להיקרא מול הספקים "הגדולים" כרשת ליבוביץ.