כלל פיננסים מציינים בעקבות העלאת הריבית של בנק ישראל כי רובם המוחלט של החזאים )אנחנו בניהם( העריכו כי הריבית תעלה רק ב 25- נ.ב וגם שוק ההון )דרך המקמי"ם( גילם העלאת ריבית מתונה יותר. למרות הצורך בקירור המחירים המבעבעים )במיוחד בדיור(, העלאת ריבית שלישית ברציפות של חצי אחוז בזמן שבארה"ב אין עדיין סימני ריבית באופק וכשהשקל הופך להיות אחד המטבעות החזקים בעולם היא לא פשוטה בכלל. היא באיזה שהוא מקום הודאה של בנק ישראל כי נשבר וכי הדורסים יכולים להתנפל על השקל, נגמר עידן היצוא.
המשק הישראלי הולך לשנות את פניו ולהפוך מכלכלת יצוא לכלכלת צריכה, זהו מחיר שמירת יציבות המחירים. תמיד ידעתי שיבוא היום שבו צריך להיפרד, אבל זה ככה בא לי פתאום אז מה הפלא שמחניק קצת בגרון. מה צריכה להיות הריבית בסוף השנה ומה צריך להיות קצב ההעלאות עד אז: אם מסכימים שהריבית הריאלית בסוף השנה צריכה כבר להיות חיובית, כלומר הנומינאלית 3.5%-3.75% , איך צריך להביא אותה לשם? האם בהעלאה כל חודש )אז נגיע בכלל לריבית סוף שנה של 4.75% (, האם בהעלאות של 0.5% פעם בחודשים )נגיע בסוף שנה לכ- 4.75% ( או שצריך להעלות אותה לפי הזדמנויות בשוק )כלומר, אחרי מדד גבוה כן, אחרי מדד נמוך לא או אולי אחרי החלשות של השקל כן, אחרי התחזקות לא(.
אנו מאמינים כי קצב ההעלאות יחזור להיות שילוב של העלאה מתונה ) 25 נ.ב( של פעם בחודשיים עם משחק קל לפי ההתפתחויות והפרסומים הכלכליים, בעיקר של המדד וחוזק השקל. סביר שלאורך התקופה ימשיך בנק ישראל להתפשר על אינפלציה מעל לגבול העליון של יעד המחירים, את הדין וחשבון על הגדלת הראש הזאת של אינפלציה מעל היעד הוא יצטרך לתת לבוס שלו, הממשלה. עם ההעלאה עכשיו של החצי אחוז יהיה לו קל יותר.
שהכלכלה תראה את הקלפים שלה קודם: מצד שני, בנק ישראל גם יוכל להגיד להגנתו כי לא עמד ביעד האינפלציה כי העדיף לקחת הימור מחושב, לנסות להחזיק עוד קצת את הקלפים ביד, להגדיל את ההימור, ולראות קודם את הקלפים של הכלכלה. אולי מחירי הסחורות או הדיור יחזרו לרדת בגלל גורמים אחרים ואז יצליח להרוויח ביג-טיים הן יציבות מחירים והן את הצלת סקטור היצוא. כשראה שההימור גדל מידי יצא מהמשחק.