נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודיע שוב על השהיית מתקפה מתוכננת נגד איראן, לאחר ימים של מתיחות גבוהה וכוננות מוגברת בישראל ובאזור. ההודעה מגיעה על רקע מחזור מוכר של איומים, הכנות צבאיות והסכמות של הרגע האחרון שכבר נראו מספר פעמים במהלך משבר 2026.
בהודעה רשמית מטעם הבית הלבן צוטט הנשיא: "ארה"ב ערוכה ומוכנה לפעולה נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן, בעוצמה צבאית ורמת כוח שלא נראו כמותן מאז מלחמת העולם השנייה. למרות זאת, איראן ומדינות נוספות במזרח התיכון ביקשו מאיתנו להשהות כל מתקפה, שכן הושגה הסכמה על קווי היסוד של הסכם. הסכם זה יכלול את הפתיחה המיידית, המלאה והמוחלטת של מצר הורמוז..." - הנשיא דונלד ג’. טראמפ.
על פי הדיווחים, ההבנות כוללות גם התחייבויות הקשורות לסיום האיום הגרעיני האיראני, והשהיית המתקפה מותנית בהגעה מהירה להסכם מלא. ישראל, על פי חלק מהדיווחים, מצטרפת למחויבות האמריקנית בהקשר זה.
דפוס חוזרזו אינה הפעם הראשונה שבה טראמפ מוביל את האזור אל סף עימות נרחב ואז נסוג ברגע האחרון לטובת משא ומתן. לאורך 2026 נראו מספר סבבים דומים: איומים על תשתיות איראניות (גשרים, תחנות כוח), העלאת כוננות בישראל, הצהרות על מוכנות צבאית חסרת תקדים - ואז הודעות על "התקדמות" או "הסכמות יסוד" שמובילות להשהיה.
גם הפעם, לאחר ימים שבהם דובר על כוננות גבוהה והמתנה להחלטה סופית, חזר הדפוס המוכר.מצר הורמוז, דרכו עוברת כחמישית מאספקת הנפט העולמית, נותר במוקד. ההבטחה לפתיחה מלאה ומיידית של המצר היא מרכיב מרכזי בהודעה הנוכחית, כפי שהיה גם בהסכמים קודמים שנחתמו ואז התערערו.
בין מוכנות להשהיה
ההודעה מדגישה את המוכנות הצבאית האמריקנית ברמה גבוהה במיוחד, תוך הדגשה כי הכוח העומד לרשות ארה"ב לא נראה כמותו מאז מלחמת העולם השנייה. עם זאת, הבקשה מצד איראן ומדינות נוספות באזור להשהות את הפעולה - בשל ההסכמה על קווי יסוד - הביאה להחלטה לדחות את המתקפה.בישראל, שבה שררה דריכות גבוהה ביממות האחרונות, צפויים כעת לעקוב מקרוב אחר יישום ההבנות. ההיסטוריה הקרובה מלמדת כי הסכמות כאלה עלולות להתערער במהירות, והמתיחות עלולה לחזור.
אסטרטגיה או בלוף?
יש מי שתוהה האם מדובר רק בנסיגה נוספת תחת לחץ, או שמא מדובר במהלך מחושב ומתוכנן מראש. האפשרות שעולה היא שטראמפ משתמש במחזורי האיום וההשהיה באופן שיטתי כדי ליצור פילוג פנימי בתוך איראן עצמה: מצד אחד להפעיל לחץ כבד על המשטר ולחשוף את חולשותיו, ומצד שני להעניק פתח לדיפלומטיה שעלול להעמיק מחלוקות בין הזרמים השמרניים לבין גורמים מתונים יותר, או בין הצבא למשמרות המהפכה.
אם אכן זו האסטרטגיה, הרי שה"קיפול" אינו בהכרח סימן לחולשה, אלא כלי שמטרתו לערער את היציבות הפנימית של טהרן לאורך זמן - מבלי לשלם את המחיר המלא של עימות צבאי רחב.
בינתיים, טראמפ שוב בחר בנתיב הדיפלומטי - לפחות לפי שעה. השאלה היא כמה זמן יחזיק ההסכם הפעם, והאם הפעם אכן תושג פתיחה מלאה ויציבה של מצר הורמוז, או שמדובר בעוד סיבוב במעגל האיומים וההשהיות.