מעטים יחלקו על חשיבות המאבק בחשבוניות פיקטיביות. מדובר באחת מתופעות ההונאה המשמעותיות במשק הישראלי: היא פוגעת בהכנסות המדינה, מעוותת את התחרות ומעניקה יתרון בלתי הוגן לעסקים הפועלים מחוץ לחוק. רפורמת "חשבוניות ישראל" הוכיחה כי כלים דיגיטליים ובקרה בזמן אמת יכולים לסייע בצמצום התופעה ולחזק את יכולות האכיפה של רשות המסים. אולם דווקא משום שמדובר במהלך משמעותי, חשוב לבחון בזהירות את האפשרות להרחיבו כך שכל חשבונית המופקת בין עסקים, גם בסכום של שקלים בודדים, תחויב בקבלת מספר הקצאה.
השאלה אינה האם צריך להיאבק בהון השחור, בכך אין ספק, אלא האם החלת המנגנון על כל עסקה, ללא רף מינימלי וללא הבחנה בין רמות סיכון שונות, היא צעד מידתי ויעיל.
ככל שהמדינה מרחיבה את היקף הפיקוח, כך גדלה גם אחריותה לוודא שהרגולציה אינה מטילה נטל בלתי סביר על מאות אלפי עסקים הפועלים כחוק. החלת החובה על כל חשבונית פירושה שכל עסקה בין עסקים תהיה תלויה בזמינות מערכות רשות המסים, בתקינות תוכנות הנהלת החשבונות, בחיבורי האינטרנט ובתקשורת רציפה בין כלל המערכות.
במצב כזה, כל תקלה טכנולוגית, עיכוב או שיבוש עלולים להשפיע על יכולתו של עסק להפיק חשבונית, לגבות תשלום או לאפשר ללקוח לקזז את מס התשומות. זאת גם כאשר מדובר בעסק נורמטיבי לחלוטין ובפעילות עסקית שגרתית שאין בה כל חשש להונאה.
ההשפעה צפויה להיות משמעותית במיוחד בקרב עסקים קטנים, עצמאים ובעלי מקצוע המפיקים עשרות ולעיתים מאות חשבוניות בחודש. עבורם, כל שלב רגולטורי נוסף משמעותו יותר בירוקרטיה, יותר תלות במערכות ממוחשבות, צורך בהתאמת נהלי העבודה ולעיתים גם עלויות תפעול נוספות.
גם מערך השירותים המקצועיים התומך בעסקים יידרש להיערכות רחבה. בתי תוכנה יצטרכו לבצע התאמות, לפתח ממשקים, לבדוק תקלות ולהעמיד פתרונות תמיכה. מנהלי חשבונות, יועצי מס ורואי חשבון יידרשו להטמיע נהלים חדשים, להדריך לקוחות, לטפל בדחיות ובחשבוניות שלא קיבלו מספר הקצאה ולתת מענה לתקלות שוטפות.
מדובר בתוספת עבודה אמיתית, שאינה בהכרח מתומחרת מראש ואינה מייצרת ערך עסקי ישיר ללקוח. בפועל, העלות עלולה להתגלגל לעסקים, בין אם באמצעות עלייה במחירי התוכנות והשירותים המקצועיים ובין אם באמצעות השקעת זמן ניהולי נוסף מצד בעלי העסקים עצמם.
המאבק בהון השחור אינו צריך להפוך למעמסה יומיומית על מי שמקפיד לפעול בהתאם לחוק. רגולציה טובה צריכה לפגוע בעבריינים, ולא להפוך כל חשבונית שגרתית לאירוע תפעולי המחייב בדיקה, מעקב וטיפול.
מעבר לכך, יש לזכור כי גם עולם הפשיעה אינו עומד במקום. גורמים עברייניים מנסים לעקוף מנגנוני בקרה באמצעות גניבת זהויות, פריצה לחשבונות של חברות לגיטימיות והשתלטות על מערכות דיגיטליות. לפיכך, האתגר אינו מסתכם עוד בפיקוח על עצם הפקת החשבונית, אלא כולל גם את הצורך בהגנה על זהויות, הרשאות ומערכות מידע.
הרחבת חובת מספרי ההקצאה לכל חשבונית אינה בהכרח נותנת מענה לאיומים אלה. במקרים מסוימים היא אף עלולה להגדיל את התלות של כלל המשק במערכת מרכזית אחת ולהפוך כל תקלה או מתקפת סייבר לאירוע בעל השלכות רוחב.
הפתרון הנכון אינו לוותר על האכיפה, אלא להפוך אותה לחכמה וממוקדת יותר. במקום להחיל מנגנון אחיד על כל עסקה, ניתן להתמקד בענפים, בדפוסי פעילות ובעסקאות שבהם רמת הסיכון גבוהה יותר; להשתמש בכלי ניתוח נתונים ובינה מלאכותית לצורך זיהוי חריגות בזמן אמת; ולשמור על רף מינימלי סביר, שימנע הכבדה מיותרת על עסקאות קטנות ושגרתיות.
לצד זאת, ככל שהמדינה מחליטה להרחיב את המנגנון, עליה לוודא מראש כי קיימים פתרונות גיבוי יעילים במקרה של תקלות, זמני מענה קצרים, תקופת הסתגלות מספקת והנחיות ברורות לעסקים ולאנשי המקצוע המלווים אותם.
המאבק בחשבוניות פיקטיביות חייב להימשך. אולם הצלחתו לא תימדד רק במספר העסקאות שיעברו דרך מערכות הבקרה, אלא גם ביכולתה של המדינה לשמור על איזון בין אכיפה אפקטיבית לבין סביבת פעילות עסקית יעילה, רציפה ופשוטה עבור הרוב המוחלט של העסקים הפועלים ביושר.
*הכותבת היא רו"ח, אליוט גלובל ישראל*