עד לאחרונה נהוג היה להתייחס לבינה המלאכותית כאל מהפכה טכנולוגית שתשנה את עבודתן של חברות ותשפר את הפריון. ההתפתחויות בסין מלמדות כי ההגדרה הזאת צרה מדי. בעיני בייג’ינג, הבינה המלאכותית היא נכס אסטרטגי ותשתית חיונית לצמיחה, לביטחון הלאומי, לעליונות צבאית ולהשפעה בינלאומית. לכן המאבק בין ארה"ב לסין אינו עוד תחרות בין חברות טכנולוגיה, אלא מרוץ חימוש בין מעצמות המבקשות לשלוט בשבבים, בכוח המחשוב, במודלים, בנתונים ובסטנדרטים של הכלכלה העולמית. "העתיד הוא רודף, ההווה הוא רובה".
תגובתה של סין להגבלות הייצוא האמריקאיות ממחישה את עוצמת המהלך. הממשל מאגד חברות, מעבדות וחוקרים כדי לפתח עצמאות בכל שרשרת הערך של השבבים, מתכנון וייצור ועד אריזה מתקדמת, זיכרונות ותוכנה. במקביל, הוא לוחץ על חברות מקומיות להעדיף שבבים סיניים, גם כאשר ביצועיהם נחותים מאלו של היצרנים מחוץ לסין. זהו מאמץ לאומי המזכיר תוכנית ביטחונית יותר ממדיניות רגילה לעידוד חדשנות.
זהו שלב נוסף במאבק הבין-גושי בין ארה"ב לסין, שהחזית שלו היא טכנולוגית. שתי המעצמות מבינות כי הבינה המלאכותית תשפיע על עוצמתן הכלכלית, הביטחונית והצבאית. מי שישיג בה יתרון משמעותי עשוי לזכות ביתרון מכריע במאבק על ההגמוניה העולמית. המערכה צפויה להתעצם. סין אינה יכולה להרשות לעצמה להישאר תלויה בארה"ב, וארה"ב אינה יכולה להרשות לעצמה לאבד את יתרונה.
לפני כשבועיים נערך בסין הכנס למשילות עולמית של הבינה המלאכותית (High-Level Meeting on Global AI Governance), שבו השתתפו נציגים של מדינות המזוהות עם הצד הסיני. סין אינה מבקשת לנצח רק באמצעות המודל העוצמתי ביותר, אלא באמצעות הגדלת שיעורי האימוץ של המודלים הסיניים. כפי שעולה מהגרף, אסטרטגיה זו כבר זוכה להצלחה לא מבוטלת, לרבות בקרב חברות אמריקאיות.
שיעור השימוש השבועי במודלים סיניים בקרב חברות אמריקאיות ב־OpenRouter
בנאומו בכנס הבינה המלאכותית בשנגחאי הציג שי ג’ינפינג את סין כמי שמציעה לעולם מודלים פתוחים, זולים ונגישים, לצד תשתיות, הכשרה ומרכזי שיתוף פעולה. לשם כך הקימה סין את ארגון שיתוף הפעולה העולמי לבינה מלאכותית, WAICO (World Artificial Intelligence Cooperation Organization), שנועד לקדם את הטכנולוגיה הסינית כברירת המחדל של הדרום הגלובלי: אסיה, אפריקה, המזרח התיכון ואמריקה הלטינית.
ההבנה המשותפת לארה"ב ולסין כי מדובר בנכס אסטרטגי תוביל את שני הממשלים להקצות משאבים לפיתוח הבינה המלאכותית. התוצאה תהיה האצה טכנולוגית ומחזור השקעות תעשייתי רחב. לצד הקמת מרכזי נתונים, השדרוג של רשתות החשמל יואץ, מוקדי ייצור יועתקו (Re Shoring) הביתה כדי לצמצם תלות בסין ובמכסים. ההערכות הן שיחלו (ולמעשה, כבר החלו) חמישה גלי השקעה מקבילים: מרכזי נתונים, חשמל, ייצור מקומי, מודרניזציה של מפעלים ושדרוג תשתיות בסיסיות כמו נמלים, כבישים וגשרים. היקף הבנייה עשוי להיות הגדול ביותר מאז הקמת רשת מסילות הברזל בארה"ב במאה ה-19.
המגפה, מלחמות הסחר והעימותים הגיאופוליטיים המחישו לממשלות כי יעילות כלכלית לבדה אינה מספיקה. השליטה הסינית במתכות נדירות, השיבושים בלוגיסטיקה והעלייה בביקוש לחשמל עקב AI וחשמול הפכו את הביטחון התעשייתי מצעד רצוי לצורך אסטרטגי. ארה"ב משקיעה בפיתוח מקורות מקומיים למתכות נדירות, אירופה מקדמת תוכניות ענק לביטחון ולתשתיות, יפן מתכננת השקעות רחבות בתחומים אסטרטגיים והודו מגדילה השקעות ברשת החשמל, באנרגיה גרעינית ובאנרגיה סולארית. ההערכה היא כי בארה"ב לבדה יידרשו בעשורים הקרובים השקעות נוספות של כעשרה טריליון דולר בייצור, עוד לפני מלוא ההוצאה על מרכזי נתונים.
מבחינת המשקיעים, ההוצאה על בינה מלאכותית אינה מחזור קצר, אלא חלק מבום הון פיזי ארוך. כל גוש ינסה לבנות שרשרת אספקה עצמאית הכוללת מפעלי שבבים, מרכזי נתונים, תחנות כוח, רשתות חשמל, מערכות קירור, תשתיות תקשורת ומלאים של חומרי גלם קריטיים. כל אלה יאיצו את הצמיחה הגלובלית, אך יהיה לכך גם מחיר.
אחת ההשלכות המרכזיות היא אינפלציה. ההתפתחות הטכנולוגית תגדיל את הביקוש לסחורות תעשייתיות, מתכות נדירות, ציוד חשמלי, קרקע וכוח אדם מיומן, בשעה שהיצע חלק מהתשומות מוגבל ודורש שנים להרחבה. בטווח הארוך, הבינה המלאכותית עשויה לשפר את הפריון ולהפחית עלויות, אך בשנים הקרובות הפיצול בין הגושים וההשקעות האדירות עלולים לשמר לחצים אינפלציוניים ולחייב מדיניות מוניטרית מרסנת יותר.
להערכתנו, העלייה האחרונה בתשואות והשינוי בסנטימנט של המדיניות המוניטרית בארה"ב ובאירופה (חוץ מאשר אי של יציבות בשם ישראל) אינם אירועים מבודדים. הזרז המיידי היה אמנם ההתלקחות המחודשת בין ארה"ב לאיראן, אך גם היא חלק מהמאבק הבין-גושי. סין אמנם אינה מספקת לאיראן נשק ישירות, אך היא הרוכשת המרכזית של הנפט האיראני, והתקבולים ממכירתו מסייעים במימון צרכיה הצבאיים.
מוקדם להעריך באיזו מידה ישפיע המרוץ בין המעצמות על האינפלציה, שכן עדיין לא ברור עד כמה ההתפתחות הטכנולוגית תסייע להגדלת הפריון. עם זאת, להערכתנו, קצב עליית המחירים יהיה ויישאר גבוה מכפי שהיה בשני העשורים שקדמו לקורונה. ללא פיצוי ראוי בטווחים הארוכים, מוטב שלא להגדיל כעת את הסיכון בתיקי האג"ח.
הדרך ליהנות מהמרוץ אינה מחייבת להמר רק על מי שיפתח את המודל הטוב ביותר. החשיפה המעניינת נמצאת גם אצל "ספקי האמצעים". זה זמן רב אנו סבורים שיש להקצות משקל יתר לחברות הכורות מתכות תעשייתיות, לחברות הנדסה ותשתיות, ליצרניות ציוד לרשת החשמל, למערכות קירור ומיזוג למרכזי נתונים, לאוטומציה ורובוטיקה, לציוד לייצור שבבים ולחברות סייבר.
בסופו של דבר, המרוץ על הבינה המלאכותית לא יוכרע רק במעבדות התוכנה, אלא במכרות, במפעלי השבבים, בתחנות הכוח, ברשתות החשמל ובמרכזי הנתונים. העולם ישקיע סכומי עתק כדי להבטיח עצמאות טכנולוגית וביטחון לאומי, והכסף יזרום אל מי שמספקים את התשתית הפיזית למהפכה: נחושת, אנרגיה, ציוד חשמלי, קירור, הנדסה, אוטומציה וסייבר. המחיר יהיה אינפלציה גבוהה יותר וריבית מרסנת; התמורה תהיה מחזור השקעות שעשוי להימשך שנים. לכן השאלה למשקיע אינה רק מי יפתח את המודל החכם ביותר, אלא מי מחזיק ב"אתים ובמכושים" של המהפכה. במרוץ הזה, המודלים מייצרים את הכותרות, אבל התשתיות ייצרו את הכסף.
*הכותב הוא מנהל השקעות ראשי של בית ההשקעות סיגמא-קלאריטי*