רשות המסים פרסמה היום את התחזית המעודכנת שלה לגביית היטל רווחי יתר ממשאבי טבע ולפיה התחזית להכנסות המדינה מכל מאגרי הגז הטבעי עלתה לטווח של 60 עד 75 מיליארד דולר.
אם מבודדים את הגבייה החל משנת 2026, התחזית הנוכחית משקפת עלייה של מיליארד עד 3 מיליארד דולר לעומת האומדן הקודם.
למרות הכותרות הגרנדיוזיות על עשרות מיליארדי דולרים שיעשירו את הקופה הציבורית, חשוב שהציבור והמשקיעים בשוק ההון יסתכלו על הנתונים הללו בעיניים מפוכחות. חלק הארי של הכסף הגדול יגיע רק בעוד עשורים רבים, בעוד שבשנים הקרובות הזרימה לקרן העושר תהיה מתונה בהרבה.
מאגר לווייתן דוחף את התחזית למעלה
הגורם המרכזי שהוביל את כלכלני רשות המסים לעדכן את האומדנים כלפי מעלה הוא עלייה של 6% באומדן כמות עתודות הגז המוכחות והצפויות, לצד המשאבים המותנים, במאגר הגז הגדול ביותר של ישראל, לווייתן. מעבר להרחבת היקף הגז המצוי באדמה, המדינה נהנית גם מעלייה של 2% במחירי המכירה הצפויים של הגז מהמאגר, בהשוואה לתחזיות שנערכו בשנה שעברה.
שילוב זה של יותר נפח גז ומחיר גבוה יותר לכל יחידת אנרגיה, מתורגם באופן ישיר ליותר מס עבור המדינה. ברשות המסים מציינים כי עד תום שנת 2025 נגבו בפועל 2 מיליארד דולר בגין היטל זה.
הכסף הגדול מחכה במרחק עשור
כשצוללים לתוך לוחות הזמנים, מגלים את הפער שבין ההבטחות לטווח הארוך לבין המציאות הפיסקלית המיידית של מדינת ישראל. בעשור הקרוב (בין השנים 2026 ל-2035), סך הגבייה צפוי לעמוד על טווח של 21.1 עד 25 מיליארד דולר בלבד, פחות משליש מסך הגבייה הכולל לאורך חיי המאגרים.
בשנת 2026, למשל, המדינה צפויה לגבות סכום צנוע יחסית שנע בין 500 ל-600 מיליון דולר. רק לקראת סוף העשור הנוכחי, סביב שנת 2030, הגבייה השנתית צפויה לחצות את רף ה-2.5 מיליארד דולר בשנה ולהתייצב ברמות הללו. היכן מסתתרים רוב ה-75 מיליארד דולר המדוברים? ביתר השנים, כלומר עמוק לתוך שנות ה-30 וה-40 של המאה הנוכחית, אז צפויה גבייה של 38.6 עד 50.2 מיליארד דולר.
הניתוח הכלכלי: ההיטלים זורמים לאט, וזה הגיוני
המבנה הייחודי של מס ששון הוא הסיבה המרכזית לכך שהמדינה רואה את הכסף הגדול רק בשלבים מאוחרים של חיי הפרויקט. בניגוד למסים רגילים המשולמים מהשקל הראשון של ההכנסה, היטל רווחי יתר מתחיל להגבות רק לאחר שהחברות המפעילות את המאגרים מחזירות את מלוא השקעתן בהקמת הפרויקט, בתוספת תשואה מינימלית שנקבעה בחוק.
מכיוון שפיתוח מאגרי גז בלב ים דורש השקעות עתק של מיליארדי דולרים, לוקח שנים ארוכות עד שהמאגר מגיע לנקודת ההפעלה של ההיטל. עם זאת, ברגע שהמאגר חוצה את רף התשואה, שיעור המס עולה בצורה פרוגרסיבית, ומכאן הזינוק החד שמצפה למדינה בעוד עשור ויותר.
נתון נוסף שחשוב לקחת בחשבון הוא שברשות המסים מבהירים כי ההיטלים שייגבו צפויים להיות חלוטים כשנה בממוצע לאחר גבייתם בפועל. המשמעות היא שהכסף הגדול של מס ששון לא יפתור את בעיות התקציב המיידיות של הממשלה בשנים הקרובות, אך הוא יבטיח כרית ביטחון אסטרטגית, באמצעות קרן העושר, לדורות הבאים.