היום, 22 ביוני 2026, נפרד העולם מאחד הדמויות המשפיעות והמסתוריות ביותר בהיסטוריה הכלכלית המודרנית. אלן גרינספן, יו"ר הפדרל ריזרב במשך כמעט 19 שנים, מת מסיבוכי מחלת הפרקינסון. הוא היה בן 100, ומי שהכיר אותו אומר שהוא עדיין נשאר עד הרגע האחרון - חידה מהלכת עם חליפה אפורה ועיניים שראו יותר בועות כלכליות מכלכלן אחר בדורו.
המאסטרו של "פדספיק"
גרינספן לא היה פוליטיקאי כריזמטי ולא רוקסטאר של וול סטריט. הוא היה כלכלן, ג’אזיסט לשעבר (שניגן בסקסופון), תלמיד של איין ראנד, ובעיקר - אמן ההתחמקות. הוא המציא את "פדספיק" - שפה עמומה, מלאת סייגים ומילים באורך של פסקה שלמה, שבה אף משפט לא אומר בדיוק מה שהוא אומר. כשדיבר על שוק המניות, העולם כולו היה צריך לפענח: האם זה "אופוריה בלתי רציונלית" (irrational exuberance) או סתם יום רגיל?
ב-1987, כשהוא רק התחיל את תפקידו, באה "יום שני השחור" - המפולת הגדולה בהיסטוריה. גרינספן הזרים נזילות, הרגיע את השווקים, והפך לגיבור. כך זה נמשך כמעט שני עשורים: הוא ניווט בין בועת הדוט-קום, פיגועי 11 בספטמבר, והתקופה שנקראה "העשור האבוד" של יפן - אבל בארה"ב זה היה "עידן גרינספן" של צמיחה מתמשכת ושפע.היהודי מניו יורק שהפך לאורקלנולד ב-1926 בברונקס למשפחה יהודית, גרינספן גדל בתקופת השפל הגדול. הוא למד כלכלה, עבד כיועץ, והפך לחבר קרוב של איין ראנד – מה שהשפיע עליו עמוקות לכיוון שוק חופשי.
ארבעה נשיאים (רייגן, בוש האב, קלינטון ובוש הבן) האריכו את כהונתו. הוא היה "המאסטרו", כפי שכינו אותו, האיש שהשווקים חיכו לכל מילה שלו.
אבל כמו כל אורקל, גם הוא טעה. בשנים שלפני 2008 הוא שמר על ריבית נמוכה מאוד ועודד דה-רגולציה. כשפרץ המשבר הפיננסי, הוא הודה בפני הקונגרס: "טעיתי". זה היה רגע של ענווה נדירה מאיש שלא נהג להתוודות.
מבקרים אומרים שהוא תרם לבועת הנדל"ן, אבל מעריצים טוענים שהוא פשוט היה האיש הנכון בזמן הלא נכון של ההיסטוריה.
חיים ארוכים, מורשת מורכבת
בגיל 100, גרינספן הספיק לראות את העולם משתנה: ממשבר 29’, דרך מלחמת קוריאה, ועד ל-AI ולכלכלה דיגיטלית. הוא כתב ספרים, התראיין, והמשיך לייעץ. אשתו, העיתונאית אנדריאה מיטשל, הייתה לצדו שנים ארוכות.גרינספן לא היה איש של דרמה. הוא היה איש של מספרים, של הבנה עמוקה של מחזורי כלכלה, ושל אמונה שהשוק – בסופו של דבר – יודע טוב יותר. בין אם מסכימים איתו או לא, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא עיצב את העולם המודרני יותר מכל פוליטיקאי רובים.היום, כשהוא הולך, נשארים מאחוריו שאלות גדולות: האם אפשר בכלל לנהל כלכלה גלובלית? האם ריבית נמוכה מדי היא תרופה או רעל? והאם מישהו יצליח אי פעם לדבר כמו גרינספן – בלי להגיד כלום, אבל להשפיע על הכל?
שלום לך, מאסטרו. השווקים כבר לא יהיו אותו דבר בלעדיך.