הסנטימנט הכלכלי המקומי ספג בשבוע החולף חבטה משמעותית, כאשר ברקע עומד מזכר ההבנות המתגבש בין ארצות הברית לאיראן לסיום המלחמה ופתיחת מיצרי הורמוז. כלכלני בנק הפועלים מציינים כי המשקיעים המקומיים מביעים מורת רוח גלויה מההסכם, שנתפס בעיניהם ככזה שאינו משפר את מעמדה הביטחוני של ישראל לטווח הארוך, ובעיקר כמקור לאכזבה עמוקה ביחס לציפיות הגבוהות שנבנו מאז פתיחת המערכה באיראן. הלך הרוח השלילי הזה תורגם מיד למסכים האדומים בבורסה: שוק המניות המקומי צנח בשבוע החולף בשיעור חד של כ-5%.
בבנק הפועלים מציינים כי ירידה זו בולטת במיוחד על רקע המגמה העולמית, שכן מרבית שוקי המניות בעולם דווקא רשמו עליות שערים קלות באותה תקופה. במקביל, נרשמה עלייה קלה בתשואות איגרות החוב של מדינת ישראל, אם כי בערוץ זה התגובה הייתה מתונה יותר. שוק הדיור הישראלי: מלאי הדירות הלא מכורות ממשיך לטפס.
חוסר איזון בשוק הנדל"ן
כלכלני בנק הפועלים מציינים לבי שוק הנדל"ן כי הנתונים לרבעון הראשון מציגים תמונה מורכבת של חוסר איזון: בעוד שהיתרי הבנייה זינקו לכמעט 23 אלף יחידות דיור, התחלות הבנייה רשמו ירידה קלה ל-18.1 אלף יחידות, וגמר הבנייה התכווץ ל-15.8 אלף יחידות. הפער הזה, שבו היקף ההיתרים גבוה מהתחלות הבנייה והתחלות הבנייה עולות על גמר הבנייה, מלווה את השוק כבר מספר שנים. הוא נובע בעיקר ממחסור חמור בכוח אדם המעכב את סיומי הבנייה ואת העלייה לקרקע, לצד ביקושים נמוכים שמובילים יזמים להקפיא או לדחות פרויקטים. בצד הביקוש, קצב המכירות של דירות חדשות נותר נמוך ועומד על כ-2.8 אלף יחידות בלבד בחודש בממוצע מתחילת השנה. המשמעות הישירה היא שמלאי הדירות הלא מכורות (משלב ההיתר) צפוי להמשיך לטפס. מומחי הבנק מעריכים כי רמת המכירות הנוכחית אינה יכולה להתמיד לאורך זמן, וכדי להחזיר את הרוכשים לשוק יידרש שינוי – בין אם בדמות הפחתת ריבית, תפנית בסנטימנט הציבורי או מבצעי מכירות אגרסיביים שיכללו ירידות מחירים.
מאזן התשלומים: העודף השוטף התאפס, אך היצוא חזק
ברבעון הראשון של השנה נרשם איפוס של העודף בחשבון השוטף של מאזן התשלומים. למרות שלכאורה מדובר בנתון שלילי, התמונה הכלכלית הכוללת נותרת חיובית ומציגה גורמי תמיכה איתנים לחוסנו של השקל. העודף בחשבון הסחורות והשירותים בלבד היה גבוה מאוד והסתכם ב-5.4 מיליארד דולר – נתון המעיד על עלייה משמעותית ביצוא בהשוואה לממוצע של שנת 2025. הסיבה לאיפוס השורה התחתונה נעוצה בחשבון ההכנסות הראשוניות, שמודד את התמורות לגורמי ייצור (הון ועבודה). הגידול בתשלומים בסעיף זה הוא למעשה תוצאה של עלייה ברווחי החברות הזרות המשקיעות בישראל. מכיוון שרווחים אלו נחשבים תזרים יוצא במאזן, הם קיזזו את עודף היצוא. עם זאת, חלק גדול מהרווחים הללו לא חולק בפועל אלא נותר מושקע בחברות בארץ, כך שבפועל הם מתפקדים כהשקעה זרה ישירה.
השקל חוסם את ההתייקרות
בעוד שבעולם נרשמת מגמה של עליית שיעורי האינפלציה, ישראל מציגה תמונה הפוכה: בחודש מאי נותרה האינפלציה השנתית ברמה נמוכה של 1.9%. שני הגורמים המרכזיים שבולמים את עליות המחירים הם ייסוף השקל והשפעתם המתונה של מחירי הנפט העולמיים על עלויות האנרגיה המקומיות. התחזקות המטבע המקומי הובילה להוזלות מורגשות בסעיפים מוטי-יבוא כמו נסיעות לחו"ל, ריהוט, ציוד לבית, הלבשה, הנעלה ודלק. מנגד, מחירי השירותים המקומיים אינם מושפעים כמעט מהייסוף וממשיכים ללחוץ כלפי מעלה, כאשר סעיף שכר הדירה רשם האצה לקצב עלייה שנתי של 4.0% ומהווה את התורם המרכזי למדד. בהסתכלות קדימה, השפעת הייסוף צפויה לדעוך בהדרגה ומחירי השכירות והשכר ימשיכו להעיב. בנוסף, הממשלה החדשה שתקום עשויה להעלות מיסים שיקפיצו את המדדים במחצית הראשונה של 2027. התחזית הרשמית של הבנק היא לאינפלציה של 1.7% ב-12 החודשים הקרובים.
הריבית בישראל בדרך למטה, אך לא ללא גבולות
בדומה לחזית האינפלציה, גם המדיניות המוניטרית בישראל פועלת בכיוון הפוך לזה של המדינות המפותחות. בעוד השווקים בעולם נערכים להעלאות ריבית בארצות הברית ובאירופה (על רקע נתוני אינפלציה גבוהים והודעות ניציות של הבנקים המרכזיים), בישראל המגמה היא של הפחתת ריבית. ריבית בנק ישראל הופחתה בסוף מאי, ובמקביל רכש הבנק המרכזי כ-801 מיליון דולר כדי לבלום את התחזקות השקל (רכישות שנמשכו ככל הנראה גם ביוני). הציפיות הנמוכות לאינפלציה – שעומדות על 1.4% בלבד לטווח של שנה – תומכות בהערכה כי בנק ישראל יבצע הפחתת ריבית נוספת כבר בהחלטתו הקרובה ביולי. השווקים מתמחרים כיום שלוש הפחתות ריבית בשנה הקרובה, שיביאו את הריבית לרמה של 3.0%. עם זאת, כלכלני הבנק מסתייגים ומעריכים כי ירידה עד לרמה זו אינה עוד בסבירות גבוהה. הסיבה לכך היא שהשפעת ייסוף השקל על המדדים תלך ותדעך, ובנק ישראל ייאלץ להתחשב בריביות העולמיות שנמצאות במגמת עלייה.
הזירה הגלובלית: הפד נכנס לעידן ניצי וסין מאטה
מעבר לים, הכלכלה העולמית חווה טלטלות משלה. בארצות הברית, למרות שמחיר נפט מסוג ברנט ירד לכ-80 דולר לחבית בעקבות הסכם ארה"ב-איראן, נתוני האינפלציה הפתיעו כלפי מעלה והגיעו במאי לקצב שנתי של 4.2%. ה"פד" הותיר את הריבית ברמה של 3.5%-3.75%, אך אותת באופן ברור על המשך הידוק מוניטרי. תחזיות הריבית לשנת 2026 עודכנו ומניחות כעת העלאה אחת לרמה של 4.0% (לעומת צפי קודם להפחתה). יו"ר הפד החדש, וורש, הוביל שינוי דרמטי בגישת הבנק: הממשל זנח את ה"הכוונה קדימה" וקיצר את הודעותיו במטרה להכריח את השווקים להתמקד בנתונים הכלכליים עצמם ולא במסרים המרומזים של הבנק. בשווקים פירשו זאת כמעבר לקו ניצי ומחמיר בהרבה במלחמה באינפלציה.
במקביל, נתונים משוק הנדל"ן האמריקני מצביעים על שפל בהתחלות הבנייה, שצנחו במאי ב-15.4% לרמתן הנמוכה ביותר מאז משבר הקורונה ב-2020, על רקע ריביות משכנתא גבוהות ופסימיות עמוקה של הקבלנים. באירופה נרשמה האצה באינפלציית הליבה ל-2.6%, מה שמעורר ציפיות להעלאת ריבית נוספת בספטמבר. בבריטניה נרשמת תנודתיות חדה בשווקים על רקע אי-יציבות פוליטית והערכות לגבי פרישה קרובה של ראש הממשלה קיר סטארמר. מן העבר השני של הגלובוס, יפן העלתה את הריבית לרמה של 1.0% – הגבוהה ביותר מאז 1995.
לעומתן, סין מסתמנת כחוליה החלשה של הכלכלה העולמית, כשהיא מתמודדת עם משבר מתמשך בשוק הדיור והאטה בצריכה הפרטית, לצד החרפת המתח הגיאו-כלכלי מול ארה"ב, שהדקה את המגבלות על יצוא שבבי בינה מלאכותית למדינה.