בראיון שעלה בערוץ היווני Naftemporiki TV מנכ״ל אנרג׳יאן מתיאוס ריגאס מציג את ישראל כסיפור הצלחה של ביטחון אנרגטי.
עבור המשקיע הישראלי, החלק המעניין הוא לא רק מה שכבר קרה בכריש, אלא איך החברה מנסה לבנות סביבו את פרק הצמיחה הבא בישראל, ביוון ובתחום אחסון הפחמן.
הראיון מספק הצצה מעניינת לאופן שבו החברה מבקשת לספר את הסיפור שלה בשנים הקרובות. עבור המשקיע הישראלי, זהו לא עוד ראיון תדמיתי של מנכ״ל חברת אנרגיה בינלאומית כי אנרג׳יאן היא אחת השחקניות המרכזיות בשוק הגז הישראלי, נסחרת גם בתל אביב והפעילות בישראל היא לאחד מעמודי התווך שלה.
המסר הבולט של ריגאס הוא שישראל הפכה עבור אנרג׳יאן להוכחת יכולות, החברה נכנסה לשוק הישראלי סביב מאגרי כריש ותנין, בשלב שבו ישראל ביקשה להכניס תחרות לשוק הגז המקומי.
פיתוח כריש הפך לפרויקט הדגל של החברה, בהשקעה של קרוב ל-1.8 מיליארד דולר, ולמקור אספקה משמעותי למשק הישראלי.
לפי ריגאס, אנרג׳יאן מספקת כיום כ-40% מצריכת הגז הטבעי בישראל ולמרות שהנתון משתנה לאורך זמן בהתאם לביקוש, להיקף ההפקה ולהשבתות נקודתיות, הכיוון ברור: כריש אינו רק מאגר נוסף בים התיכון, אלא נכס תשתיתי שהשפיע בפועל על התחרות בשוק הגז, על אספקת האנרגיה ועל היכולת של ישראל להישען על מקורות מקומיים גם בתקופות משבר.
עבור אנרג׳יאן, זהו גם מודל עסקי. חוזי מכירת גז ארוכי טווח, מחירים יציבים יחסית, לקוחות מקומיים ותשתית הפקה עצמאית. זהו שונה לגמרי מחברת חיפושים שממתינה לתגלית הבאה כי בישראל יש לאנרג׳יאן פעילות מניבה, חוזים, תזרים ונוכחות תשתיתית.
אבל דווקא כאן חשוב לשים את האיזון. הפעילות הישראלית היא יתרון, אבל לא חפה מסיכונים. בשנה האחרונה אנרג׳יאן התמודדה עם השבתות פעילות בישראל על רקע המצב הביטחוני, והשבתות אלה השפיעו על תחזיות ההפקה והדיבידנד של החברה. כלו מר, ישראל היא מנוע מרכזי, אבל גם חשיפה גיאופוליטית מובהקת.
לכן החלק המעניין באמת בראיון הוא לא רק כריש, אלא הניסיון להפוך את הניסיון הישראלי לפלטפורמת צמיחה רחבה יותר. ריגאס מתאר את הכוונה של אנרג׳יאן לקחת את הידע שנצבר בישראל וליישם אותו גם בים היוני, ב-Block 2, יחד עם ExxonMobil ו-Helleniq Energy.
הקידוח הראשון ביוון מתוכנן לפברואר 2027, בכפוף לאישורים, והוא עשוי להיות אחד הקידוחים הימיים המשמעותיים הראשונים במדינה מזה עשרות שנים.
לפי הנתונים שהציג ריגאס, המבנה הגיאולוגי באזור עשוי להכיל פוטנציאל של עד כ-200 BCM גז טבעי, כאשר הסתברות ההצלחה מוערכת בכ-16%.
לקורא שאינו מגיע מעולם החיפושים, 16% נשמעים כמעט כמו סיכון לא סביר. בעולם האנרגיה, זהו נתון שאפשר לעבוד איתו, במיוחד כאשר מדובר בפורטפוליו רחב יותר של מטרות חיפוש. ועדיין, זו בדיוק ההבחנה שחשוב לעשות: כריש הוא נכס מוכח; יוון היא אופציה. אם תצליח, היא יכולה להרחיב את סיפור הצמיחה של החברה. אם לא, היא תישאר קידוח יקר שלא הפך לתגלית.
במקביל, אנרג׳יאן מנסה לייצר שכבת פעילות נוספת סביב שדה פרינוס הוותיק ביוון, שאותו היא מבקשת להסב לפרויקט אחסון פחמן דו-חמצני. גם כאן המסר של ריגאס ברור: אנרגיה מסורתית לא נעלמת, אלא עוברת התאמה לעולם שבו ביטחון אנרגטי, רגולציה סביבתית ועלויות פליטה הופכים לחלק מאותו משחק.
בשורה התחתונה, הראיון של מנכ״ל אנרג׳יאן חשוב כי הוא מציג את החברה לא רק דרך העיניים הישראליות של כריש, אלא כחברה שמנסה לבנות לעצמה פרק אזורי רחב יותר. ישראל אינה רק בסיס הפעילות הקיים של החברה, אלא גם זירת פיתוח עתידית דרך פרויקט קטלן, שהחלטת ההשקעה בו התקבלה ב-2024 ושאמור להזרים גז ראשון במחצית הראשונה של 2027. במקביל, יוון מספקת לאנרג׳יאן אופציית חיפוש גדולה יחד עם ExxonMobil, ופרינוס מוסיף שכבת פעילות סביב אחסון פחמן.
עבור המשקיע הישראלי, זו אולי הדרך הנכונה לקרוא את אנרג׳יאן כיום: כריש הוא הנכס המוכח, קטלן הוא המשך ההתרחבות בישראל, ויוון היא האופציה שיכולה להרחיב את הסיפור האזורי של החברה. הראיון של ריגאס לא משנה לבדו את שווי החברה, אבל הוא כן מסמן היטב את הכיוון שבו אנרג׳יאן רוצה שיקראו אותה: לא רק חברת גז שפועלת מול חופי ישראל, אלא חברת אנרגיה ים-תיכונית שמנסה להפוך ניסיון מקומי לסיפור צמיחה אזורי.
הכתבה בשיתוף - מערכת FocusFin מידע חכם לשוק ההון