חברת הרחפנים אירודרום אמורה הייתה להיות סיפור הצלחה קלאסי של ההייטק הביטחוני הישראלי. כל הנתונים היו שם: שוק צומח, צורך מבצעי אדיר, וטכנולוגיה מהעתיד שנמצאת בחזית. אבל במקום להמריא, החברה מצאה את עצמה בצומת דרכים קריטי, כשהיא סוחבת על גבה גיבנת כבדה של ניהול כושל, חקירה של הרשות וסכסוך מתוקשר מול לקוח העוגן הפוטנציאלי הגדול ביותר שלה.
מי שעקב אחרי דיווחי החברה בעבר, נתקל לא פעם בעסקאות שנראו על הנייר פשוט טובות מדי מכדי להיות אמיתיות. ואכן, המציאות טפחה על פניהם של המשקיעים כשהתברר שחלק גדול מההבטחות התפוגג באוויר. החברה נכנסה למסלול התנגשות מול לקוח העוגן הפוטנציאלי הגדול ביותר שלה – משרד הביטחון – ובמקביל, רשות ניירות ערך פתחה בחקירה לבדיקת אמינות הדיווחים של החברה.
סיבוב ההבראה הקצר של תא"ל בן ברוך
לפני כשנה נדמה היה שאירודרום עולה על מסלול של תיקון. החברה גייסה לשורותיה את מישל בן ברוך, קצין תותחנים ראשי לשעבר ואיש משרד הביטחון, במטרה לשקם את האמון מול המערכת הביטחונית ולהוביל תהליך הבראה עמוק. למרות הקשיים הרבים והמשקעים מהעבר, החברה ניסתה לייצר מנועי צמיחה ולפתח יכולות ייחודיות - החל מניתוח תצלומי אוויר מתקדמים ועד מערכות שליטה ובקרה ברחפנים.
השיא הגיע ממש לאחרונה, עם כניסתה של קבוצת משקיעים בעלת פרופיל גבוה במיוחד, שכללה את ברק רוזן, אסי טוכמאייר, רונן אלעד וראש המוסד לשעבר, יוסי כהן. בשוק העריכו כי השמות הללו, יחד עם הניסיון של בן ברוך, יוכלו לפתוח מחדש את הדלתות הנעולות במשרד הביטחון ולנצל את הנכסים האמיתיים שעוד נותרו בחברה.
אלא שמהר מאד הגיעה תפנית מפתיעה בעלילה: מישל בן ברוך עזב את התפקיד. נוסח הדיווח היבש של החברה שפורסם עם העזיבה: "ההתפטרות אינה כרוכה בנסיבות שיש להביא אותן לידיעת ציבור המשקיעים".
האמנם?
איך מנכ"ל שהובא במיוחד כדי להבריא חברה במשבר עמוק, עוזב פתאום אחרי שנה בלבד, מיד לאחר שנכנסו בעלי שליטה חדשים, וזה נחשב "לא רלוונטי" לציבור?
עזיבה כה מהירה של מנהל במעמדו מעלה תהיות קשות: האם הוא איבד אמון במערכות ובמוצרים? האם התגלעו חילוקי דעות מול בעלי השליטה החדשים, או אולי מול המנכ"ל הקודם ובעל השליטה רועי דגני?
הלקונה בתקנות והזכות של הציבור לדעת
המקרה של אירודרום מציף מחדש כשל מבני רחב יותר בשוק ההון הישראלי. תקנות רשות ניירות ערך דורשות מחברות לציין "על דרך השלילה" האם ישנן נסיבות מיוחדות לעזיבת בכירים שעל הציבור לדעת עליהן. הרשות קיוותה שהדבר יציף אירועים חריגים, אך בפועל היא השאירה את שיקול הדעת בידי המנהלים עצמם, מבלי להגדיר קריטריונים כמותיים או רשימה ברורה של מצבים מחייבים.
כשמנכ"ל, יו"ר וסמנכ"ל כספים עוזבים כמעט בבת אחת – זו אינה עזיבה סטנדרטית בשגרה של חברה בריאה. הציבור זכאי לקבל מידע מפורט ושקוף, ולא להסתפק בנוסחאות משפטיות מעומעמות.
הדרמה בבורסה: חגיגה של סוחרי נוסטרו?
אי אפשר לנתק את הדרמה הניהולית ממה שקורה על לוח המסחר. עד לא מזמן, מניית אירודרום ריכזה עניין אפסי, עם מחזורים דלילים שלא פעם בקושי גירדו את ה-10,000 שקלים ביום.
אולם, ברגע שפורסמה ההודעה על כניסתם של המשקיעים הנוצצים (רוזן, טוכמאייר, כהן ואלעד), חל זינוק דרמטי. המניה הפכה לפתע לאחת הסחירות בבורסה, עם מחזורי עתק שהגיעו לעשרות מיליוני שקלים ביום. בין החוגגים מסביב לקבוצה ניתן למצוא גם את אייל בקשי, שעיקר פעילותו מוכרת דרך עולמות סוחרי הנוסטרו.
התזמורת הזו מייצרת לא פעם מתכון למשיכת משקיעים קטנים מן השורה, שנשבים בקסמם של השמות הגדולים ומזרימים כסף פנימה, רק כדי לגלות מאוחר יותר שהם נותרו מאחור כשהמסך יורד והכסף נמחק.
השאלות שנותרו פתוחות
בעוד רונן אלעד נכנס לתפקיד היו"ר ומוביל מהפך פרסונלי מקיף שבמסגרתו כמעט כל השדרה הניהולית הבכירה הולכת הביתה, השאלות המהותיות לגבי עתיד העסק נותרות ללא מענה:
מה באמת מצאה ההנהלה החדשה בספרי החברה ובנכסיה שגרם לזעזוע כה עמוק ומיידי?
מה עלה בגורל הזמנת הכתב"מים הגדולה שדווחה בעבר, ומה קרה מאז בפועל?
באיזה שלב נמצאת חקירת רשות ניירות ערך לגבי אמינות דיווחי העבר של החברה, וכיצד היא תשפיע על עתידה?
המשקיעים החדשים אולי מביאים איתם קשרים, ניסיון ומוניטין, אך חובת ההוכחה עליהם. כל עוד החברה מתעטפת בדיווחים לאקוניים ומסתירה את סיבות העזיבה של מי שהיה אמור להציל אותה, סימני השאלה ימשיכו לרחף מעל אירודרום – והציבור ימשיך לתהות האם הוא שוב משלם את מחיר האשליה.