חרף חרמות, הפגנות וניסיונות להדיר חברות ישראליות מתערוכות נשק בינלאומיות, הייצוא הביטחוני של ישראל שבר את כל השיאים בשנת 2025 והגיע ל-19.2 מיליארד דולר. מדובר בזינוק של 30% לעומת השיא הקודם שנרשם בשנת 2024, אז עמד הייצוא על 14.8 מיליארד דולר.
הגורמים המרכזיים לזינוק הדרמטי הם העלייה הגלובלית בתקציבי הביטחון (בעקבות המלחמה באירופה והמתיחויות באסיה), הקלות רגולטוריות מקיפות של משרד הביטחון, והעובדה שמערכות רבות הוכיחו את עצמן בשדה הקרב במלחמת שבעה באוקטובר, דבר ששימש כ"מקדם שיווק" יעיל במיוחד בעולם.
נתונים מרכזיים ומגמות בולטות
היקף הפעילות יוצא הדופן בא לידי ביטוי בכך שכ-53% מכלל העסקאות ב-2025 הוגדרו כ"מגה עסקאות" בשווי של מעל 100 מיליון דולר כל אחת. כחצי מסך הייצוא, בגובה של כ-10 מיליארד דולר, נחתם במסגרת עסקאות ישירות בין ממשלות (GTG) – דוגמת עסקת ה"חץ 3" עם גרמניה – המתאפיינות בביורוקרטיה מופחתת ובלוחות זמנים קצרים. על מרבית השוק חולשות שלוש הענקיות הביטחוניות: התעשייה האווירית, רפאל ואלביט מערכות. שלוש החברות הללו מחזיקות בכ-85% מכלל עסקאות הנשק, ומהדוחות הכספיים האחרונים שלהן עולה כי הן מחזיקות בצבר הזמנות מצרפי דמיוני של כ-90 מיליארד דולר.
פילוח מערכות הנשק ויעדי הייצוא
מבחינת סוגי הטכנולוגיות הנמכרות ביותר, עולמות ההגנה האווירית, הרקטות והטילים הובילו את המכירות והיוו 29% מכלל השוק העולמי. אחריהם ברשימה נמצאות מערכות תצפית ואופטרוניקה שתפסו נתח של 22%, מערכות כטב"מים (11%), מכ"מים ולוחמה אלקטרונית (11%), ומערכות תקשוב וקשר (7%). יתרת המכירות התחלקה באחוזים נמוכים יותר בין רק"ם וכלי רכב, חימושים, מערכות מודיעין וסייבר, לוויינים ופלטפורמות ימיות.
בראיית יעדי השיווק הגאוגרפיים, יבשת אירופה הובילה את הביקוש ותפסה 36% מכלל הייצוא, בעיקר בשל בולמוס ההצטיידות של צבאות האזור בעקבות המלחמה הניטשת בין רוסיה לאוקראינה. מיד אחריה נמצא אזור אסיה-פסיפיק שמרכז 32% מהייצוא על רקע המתיחויות במזרח הרחוק. במקביל, נשמרה מגמת הצמיחה גם מול מדינות "הסכמי אברהם" – ובהן מרוקו, איחוד האמירויות, בחריין וסודאן – שהיוו יחד כ-15% מסך המכירות בשנה החולפת.