קרן ג’נריישן, בניהולם של יוסי זינגר וארז בלשה, נמצאת בשלבים מתקדמים של משא ומתן לרכישת השליטה (67%) בחברת שיכון ובינוי אנרגיה. המהלך מתבצע לפי שווי חברה המוערך ב-4.1 עד 4.2 מיליארד שקל, בדומה לשווי השוק הנוכחי של החברה, לאחר שזו זינקה ב-67% בשנה האחרונה.
הרכישה עבור מלוא ההון תהיה על פי הפרסום של החברות במאיה בתמורה ל-4.05 מיליארד שקל, בתוספת של 150 מיליון שקל עבור הזמן שיעבור עד השלמת העסקה, ועוד תמורה מותנית של 300 מיליון שקל כתלות באבני דרך לאורך 60 יום.
עבור שיכון ובינוי, מדובר במהלך אסטרטגי שנועד לשרת מטרה אחת מרכזית: ניקוי המאזן מחובות והחזרת הנזילות לחברת האם.
למרות הפוטנציאל הגלום במגזר האנרגיה, חברת האם שיכון ובינוי, שבשליטת נתי סיידוף, פועלת תחת נטל חוב כבד. מכירת השליטה בזרוע האנרגיה נובעת מהצורך להוריד את רמת המינוף ולאפשר לחברה לחזור ולהתמקד ברכישות ובפיתוח עסקי, תחומים שנבלמו בשל מצבה הפיננסי המורכב.
עבור ג’נריישן, העסקה היא קפיצת מדרגה משמעותית. הקרן, שנסחרת בשווי של 4.5 מיליארד שקל, נהנתה ממומנטום חיובי חריג בשנת 2026 והכפילה את שוויה. עם זאת, רכישת שליטה בחברה בסדר גודל כזה תמתח את מקורותיה. לאור הון עצמי של כ-3 מיליארד שקל, סביר להניח שג’נריישן תצרף שותף אסטרטגי או פיננסי לעסקה כדי לחלוק בנטל המימון.
מעבר לכסף, על הפרק עומדת סוגיית הריכוזיות. שיכון ובינוי אנרגיה מחזיקה בנכסים אסטרטגיים משמעותיים:
רמת חובב: 50% מתחנת כוח בהספק של 1,200 מגה-ואט.
חגית מזרח: תחנה בהספק של 660 מגה-ואט.
מכיוון שג’נריישן כבר מחזיקה באחזקות בתחנות הכוח אלון תבור ופרויקט ריינדיר, היא עלולה להיתקל במגבלות רגולטוריות של רשות התחרות או רשות החשמל. ייתכן שהשלמת העסקה תחייב אותה למכור חלק מאחזקותיה הקיימות כדי למנוע ריכוזיות יתר בשוק ייצור החשמל הפרטי.
ג’נריישן עשויה להפוך לשחקן הגדול ביותר בשוק האנרגיה הפרטי בישראל, אך עליה להוכיח כי היא מסוגלת לבלוע רכישה בסדר גודל כזה מבלי לסכן את יציבותה.