השבוע החל להיסדק אחד ממנגנוני היציבות המרכזיים של שוק האנרגיה העולמי, ארגון OPEC שהוא קרטל שמאגד את רוב יצואניות הנפט הגדולות בעולם. איחוד האמירויות הודיעה בשבוע שעבר על פרישתה מהארגון בתחילת מאי במה שמסמן שחיקה נוספת בכוחו של הקרטל ומחדדת את התסכול המצטבר באבו דאבי ממכסות ייצור שמגבילות אותה למרות יכולת הפקה עודפת משמעותית.
במשך שנים OPEC נשען על ההנחה שמדינות המפרץ יפעלו יחד כדי לווסת את ההיצע, אך המלחמה עם איראן, השיבוש במצר הורמוז והמתיחות הפנימית בין יצרניות הנפט הפכו את ההנחה הזו לפחות מובנת מאליה. המהלך של האמירויות מגיע בתקופה שבה המשמעת הפנימית באופ"ק ממילא נחלשה. חלק מהמדינות פטורות ממכסות בשל סנקציות או חוסר יציבות פנימית, אחרות חורגות מהמכסות ולמעשה רוב המדינות מרמות את חברותיהן לארגון ומפיקות כמויות נפט בהתאם לאינטרסים שלהן.
יציאת איחוד האמירויות מהארגון אינה עוד אירוע נקודתי בשוק הנפט, אלא חלק מתהליך רחב של פירוק הסדר האנרגטי הישן אשר מהווה עוד שלב בשינוי של הסדר העולמי החדש. זהו מוסד נוסף שמתפרק נוכח המציאות המורכבת שהתפתחה בעקבות המלחמה במפרץ הפרסי. המלחמה משמשת כזרז לאותם שינויים. איחוד האמירויות התנגדה במשך שנים למכסות ההפקה שהגבילו אותה, בעיקר משום שבניגוד לסעודיה שזקוקה למחיר נפט גבוה יותר כדי לאזן את תקציבה, האמירויות רצתה להפיק יותר, למכור יותר כדי לממן את התפתחותה הכלכלית.
לצעד הזה יכולות להיות כמה משמעויות. הראשונה והטריוויאלית היא ש"ביום שאחרי", מחיר הנפט יירד באופן חד יותר ממה שחזוי כעת מאחר ובאין קרטל, איחוד האמירויות (ואולי גם הפורשות הבאות מהקרטל) יגבירו את ההפקה ויציפו את השוק. וישנה גם הזווית הגיאו-פוליטית שבה איחוד האמירויות מאותתת שהיא כבר אינה מוכנה להכפיף את האינטרס הלאומי שלה למסגרות אזוריות או רב-צדדיות שאינן מגנות עליה בשעת מבחן. המלחמה מול איראן חידדה עבורה מי עומד לצידה ומי מסתפק בגינויים. לכן הפרישה מאופ"ק היא לא רק כלכלית, אלא גם הצהרה אסטרטגית: פחות קרטלים, פחות תלות בהסכמות אזוריות, ויותר מדיניות אנרגיה עצמאית.
וישנה גם הזווית הישראלית. מבחינת ישראל, זהו מהלך חיובי אסטרטגית אשר מקרב מדינות סוניות מתונות לגוש האמריקאי-ישראלי, ופותח פתח לסדר אזורי חדש שבו שיתוף הפעולה הכלכלי והביטחוני חשוב לא פחות מהנפט עצמו. נזכיר שלפני כמה ימים פורסם שישראל סיפקה לאיחוד האמירויות מערכת להגנה אווירית. האמירתים כבר הצהירו ש"הם לא ישכחו את מי שעמד לצידם באופן אקטיבי".
המהלך של איחוד האמירויות אינו רק אירוע בשוק הנפט, אלא חלק מבנייה מחדש של המזרח התיכון. פחות תלות בקרטלים ישנים, יותר בריתות אינטרסים, יותר ביטחון אנרגטי ויותר חיבור בין כלכלה, ביטחון וטכנולוגיה. אלא שבינתיים מיצר הורמוז נמצא תחת מצור של ארה"ב וההשפעות מתחילות לתת את אותותיהן, בעיקר דרך הלחצים האינפלציוניים. זה ניכר במחירי הסחורות החקלאיות כמו למשל התירס שמחירו הגיע לרמה הגבוהה ביותר בשנה האחרונה או הסויה שהעפילה למחיר הגבוה ביותר בשנתיים האחרונות וגם על מחירי הדשנים שהקפיצה במחיריהם תבוא לידי ביטוי בעלייה במחירי המזון.
כל אלו גורמים לבנקים המרכזיים לשנות את הטון שבו נקטו עד תחילת המלחמה ובקונצנזוס כמעט מושלם, הציפייה להפחתת ריבית השתנתה להעלאה. הודעת הריבית של הפד בשבוע שעבר לא הותירה ספק לגבי מה המדיניות אותה הוא מתכוון ליישם נוכח עליית המחירים ונראה שגם הנגיד החדש, וורש לא "יעמוד בציפיות" של טראמפ וייאלץ אף הוא לאכזב אותו ולהותיר את הריבית ללא שינוי במקרה הטוב. דברים דומים הושמעו בשבוע שעבר על ידי הבנק האירופי המרכזי (ECB) במה שנראה כשינוי כיוון מוחלט במדיניות הריבית בעולם. לצד זה יש לציין גם שההשפעה של האירועים על האינפלציה פחותה מזו שהיתה בעבר. בעוד שמשברי האנרגיה בשנות השבעים והשמונים גרמו להשפעות חדות וארוכות על האינפלציה, נראה שכעת היא נמוכה ממה שהעולם הכיר. למשל, למרות שמחירי הנפט כמעט והוכפלו מאז תחילת המלחמה, האינפלציה עלתה באופן מתון יחסית.
השיעור המתון של העלייה באינפלציית הליבה גורם לבנקים המרכזיים להמתין עם הורדת הריבית, אולם לפחות כעת הציפיות לעלייה בריבית הן נמוכות למדי.
בשורה התחתונה, בהתאם למה שכתבנו בשבועות האחרונים, הגדלנו את הרכיב הצמוד הקצר בתיק האג"ח שלנו. לצד זה ולאור העקום השטוח, יחסי הסיכון – סיכוי של הארכת המח"מ הם נמוכים ולכן נמשיך להחזיק במח"מ של כארבע-חמש שנים.
*הכותב הוא מנהל השקעות ראשי, סיגמא-קלאריטי בית השקעות*