דו"ח המסחר במטבע חוץ שפרסם אתמול בנק ישראל חושף את יחסי הכוחות המעניינים בשוק המקומי בסוף שנת 2025. בעוד שהדולר הפגין מגמה מעורבת בעולם (התחזק מול הין אך נחלש מול הדולר הקנדי), השקל הישראלי רשם ייסוף מרשים של 3.5% מול סל המטבעות העיקריים.
הכוח המניע: הגופים המוסדיים
הגורם המכריע מאחורי התחזקות השקל הוא פעילותם המסיבית של מנהלי החיסכון ארוך הטווח (קרנות פנסיה, גמל וביטוח). הגופים הזרימו לשוק היצע דולרי של 13.2 מיליארד דולר ברקע לעליות מעבר לים.
מדובר בעלייה של 26% לעומת הרבעון השלישי (10.4 מיליארד דולר). נזכיר כי בשל מדיניות הגידור, עם העלייה בערך התיק הדולרי המוסדיים מוכרים את הדולר בשוק המקומי על מנת לעמוד במדיניות ההשקעה. עוצמת ההיצע הזה הייתה גבוהה מספיק כדי לקזז את הביקושים למט"ח מכל שאר המגזרים גם יחד.
בניגוד למוסדיים, יתר השחקנים פעלו דווקא בצד הרכישות, אך לא בעוצמה מספקת כדי לבלום את השקל: המגזר העסקי - רכישות נטו של 5.7 מיליארד דולר, התמתנות בביקוש לעומת רבעון קודם; תושבי חוץ - רכישות נטו של 1.7 מיליארד דולר, נקודת מפנה (עברו ממכירה לרכישה); המגזר הפיננסי - רכישות נטו של 800 מיליון דולר, היקף נמוך יחסית.
מדיניות בנק ישראל: ממעורבות אקטיבית ל"שב ואל תעשה"
נתוני הבנק חושפים שינוי אסטרטגי עמוק לאורך השנים האחרונות. בעוד שבין מרץ 2020 לסוף 2021 ביצע הבנק רכישות מט"ח מאסיביות כדי לבלום את ייסוף השקל (מה שהתבטא בעלייה חדה בקו הרכישות המצטברות), הרי שבתקופה האחרונה הבנק נמנע מהתערבות ישירה. כפי שכתבנו בשבוע שעבר, נגיד הבנק אמיר ירון הטיל את המלאכה על הצד הפיסקלי, כלומר על הממשלה לדאוג ליצואנים. הבנק דואג ליציבות.
שורה תחתונה, הדומיננטיות המוחלטת של המוסדיים בניהול החשיפה למט"ח הפכה אותם, למעשה, לגורם המשפיע ביותר על שער החליפין, מעבר להחלטות של משקיעים זרים או של המגזר הריאלי.