בזמן שהשווקים הגלובליים מתמקדים בריביות, אינפלציה ומדדים, מהלך שקט אך עקבי של סין בשוק הכסף הפיזי חושף פער עמוק בין מסחר על נייר לבין שליטה בחומר אמיתי. התהליך הזה אינו נוגע רק לכסף, אלא מסמן שינוי רחב יותר באופן שבו מדינות, מוסדות ומשקיעים חושבים על ערך, יציבות ובעלות.
מה סין עשתה ולמה זה חשוב
מאז סוף 2024 החלה סין להדק בהדרגה את השליטה שלה בכסף הפיזי. לא בהצהרות דרמטיות, אלא באמצעות צעדים מנהליים ברורים כמו הקשחת רישיונות יצוא, צמצום מכסות והעדפת השוק המקומי. עבור מי שעוקב אחר נתוני הייצור, המשמעות מובהקת. סין אחראית לכ-15% עד 20% מהייצור העולמי של כסף, ולחלק משמעותי עוד יותר מהעיבוד התעשייתי שלו. כאשר שחקן כזה מצמצם את זרימת החומר החוצה, אפילו באחוזים בודדים, ההשפעה מורגשת בכל העולם.
תגובת השוק והבעיה שנחשפה
במהלך 2025 החלו הסימנים להופיע. מחירי הכסף עלו בעשרות אחוזים בתוך זמן קצר, ובשווקים מסוימים ובעיקר באסיה נוצרו פרמיות על כסף פיזי לעומת מחירי הייחוס במערב. לא מדובר בפאניקה או בספקולציה רגעית, אלא בלחץ שנובע ממחסור אמיתי. כאן נחשפה בעיה מבנית עמוקה. שוק שבו נסחרים חוזים ונגזרים בהיקפים גדולים פי כמה מהכמות הפיזית הזמינה בפועל. כל עוד איש אינו מבקש את החומר עצמו, המערכת פועלת. ברגע שגורם מרכזי סוגר ברז פיזי, השאלה איפה המתכת הופכת ממשית.
תמרור אזהרה ולא משבר
האירוע אינו משבר פיננסי, אלא תמרור אזהרה. הוא מחדד את ההבדל בין חשיפה פיננסית לבין החזקה בנכס מוחשי. הסיפור של הכסף אינו ייחודי למתכת אחת, אלא מדגים כיצד שליטה פיזית בהיצע יכולה לערער שווקים שלמים שמבוססים על אמון והנחות עובדה.
למה זה מוביל לזהב?
בנקודה הזו ההבחנה בין כסף לזהב מתחדדת. כסף נשען במידה רבה על ביקוש תעשייתי מתחומי האלקטרוניקה, האנרגיה והטכנולוגיה. זהב פועל בשכבה אחרת לגמרי. הוא נכס מוניטרי, גאופוליטי ופסיכולוגי. נתוני World Gold Council מראים שבשנים האחרונות רכשו בנקים מרכזיים מעל אלף טון זהב בשנה, רמות שיא היסטוריות. זו אינה פעילות תעשייתית, אלא החלטה אסטרטגית של מדינות שמבקשות לגוון רזרבות ולהקטין תלות במערכות פיננסיות מבוססות חוב.
האתגר של המשקיע הישראלי
עבור המשקיע הישראלי מתגלה כאן קושי מעשי. רכישת זהב פיזי קלאסי, מטילים ומטבעות ממותגים, כרוכה בכפל מיסוי. תשלום מע"מ בעת הרכישה ומס רווחי הון בעת המימוש. המשמעות היא נקודת פתיחה גבוהה שמקהה חלק מהיתרון הכלכלי של ההשקעה.
ההבחנה החוקית שמשנה את התמונה
מה שפחות מוכר לציבור הוא שהחוק עצמו יוצר הבחנה חשובה. כאשר מדובר בזהב שמוגדר כתכשיט ישן או כחומר גלם משומש, המע״מ חל רק על הערך שנוסף. כלומר על ההפרש בין מחיר הקנייה למחיר המכירה ולא על מלוא שווי המתכת מחדש. זהו עיקרון מיסוי מוכר בעסקאות של טובין משומשים, והוא משנה מהותית את תמונת ההשקעה.
כאן מתחדד ההבדל בין מראה לערך. מטיל זהב מבריק וארוז נראה מרשים אך כולל פרמיות שיווק ואריזה. זהב פיזי טרום מיחזור, תכשיטים ישנים, שברי זהב או חומר לפני זיקוק, מגלם את אותו ערך מתכתי בדיוק. ההבדל אינו בזהב עצמו אלא במחיר הפתיחה ובאופן המיסוי. לא במקרה מודעות כמו "קונה זהב במזומן" לא נעלמו מהעולם.
השורה התחתונה
כאשר מחברים את כל החלקים, המהלך השקט של סין, תמרור האזהרה בשוק הכסף, תפקידו הייחודי של הזהב וההבחנה החוקית בישראל, מתקבלת תמונה ברורה. בעולם שבו מדינות חוזרות לחשוב במונחים של חומר ושליטה, והפער בין נייר למציאות נחשף, הבחירה בנכס מוחשי אינה אמירה אידיאולוגית. היא החלטה כלכלית מודעת, שמבוססת על הבנת השוק, החוק והזמן.
*הכותב הוא מייסד חברת Regold השקעות בנכסי זהב*