הבחירות הקרובות לנשיאות התאחדות התעשיינים אינן עוד התמודדות אישית בין מועמדים, אלא בחירה בין שתי תפיסות הנהגה. מצד אחד עומדת מועמדות שנבנתה לאורך שנים מתוך פעילות רציפה ומשמעותית במוסדות ההתאחדות והיכרות עמוקה עם עבודתה ועם צרכי התעשייה הישראלית, בדמותו של אברהם (נובו) נובוגרוצקי – דמות מוכרת ובכירה במשק. מן העבר השני ניצבת מועמדות שנכנסה למרוץ בשלב מאוחר, של בעל מפעל שנוכחותו במוסדות ההתאחדות לאורך השנים לא הייתה משמעותית או מורגשת, ומציעה גישה שונה להובלת הארגון.
בראיון נוקב נובוגרוצקי משיב לטענות על היותו "מנהל שכיר", משרטט את מפת האיומים על התעשייה הישראלית – מהיחלשות הדולר ועד האמברגו השקט – ומסביר מדוע לדעתו התאחדות התעשיינים חייבת להפסיק להתנהל כגוף לובי צר ולהפוך ל"סיירת לוחמת" שמובילה את המאקרו-כלכלה הישראלית.
עם "מתווה 2030" ביד אחת ותפיסת עולם טכנולוגית ביד השנייה, הוא מבקש להוכיח שהתעשייה הישראלית לא זקוקה לסלוגנים, אלא לניהול אחראי, נטול אינטרסים ומוכוון תוצאות.
נובו, מהו החזון שלך להתאחדות התעשיינים?
"אני מאמין בהתאחדות התעשיינים כגוף מוביל בכלכלה הישראלית, לא כעוד ארגון לובי אלא ככוח שמניע מדיניות, תעסוקה וחדשנות. ייצור “כחול-לבן” בעיניי הוא משימה לאומית - כלכלית, חברתית וביטחונית.
החזון שלי נשען על שילוב אמיתי בין אנשים, טכנולוגיה ומדיניות ציבורית אחראית: פיתוח התעשייה בפריפריה, חיזוק עסקים קטנים ובינוניים, והשקעה בהון האנושי. מעל הכול אני מאמין ביכולתה של הנהגה להוביל שינוי אמיתי, לא רק לדבר עליו.
בינה מלאכותית, אוטומציה והון אנושי: האתגרים האמיתיים של התעשייה
אתה מדבר הרבה על "הובלת ההתאחדות לעידן חדש". למה אתה מתכוון בפועל?
"העידן החדש כבר כאן. בינה מלאכותית, אוטומציה וחדשנות תעשייתית אינם מותרות - הם תנאי הישרדות. לכן אחד היעדים המרכזיים שלי הוא קידום פתרונות מבוססי AI בתעשייה, לצד טיפול עומק במחסור בכוח אדם באמצעות הכשרות מקצועיות וחינוך טכנולוגי. במקביל, יש צורך דחוף בייעול רגולציה ובהעמקת שיתוף הפעולה עם משרדי הממשלה. התאחדות התעשיינים חייבת להיות "סיירת לוחמת" עבור החברים שלה - גוף שיודע להיאבק, להשפיע ולהביא תוצאות".
ריבית, רגולציה ושער חליפין: שלושת הלחצים על התעשייה
במכתבים ששלחת לאחרונה לחברי ההתאחדות תיארת תמונת מצב לא פשוטה. עד כמה המצב חמור?
"המצב מאתגר מאוד. התעשייה הישראלית מתמודדת היום עם ריבית גבוהה, היחלשות מתמשכת בשער הדולר, תחרות גוברת מייבוא, מחסור בעובדים מיומנים, סיוע ממשלתי מצומצם ורגולציה מכבידה. מעבר לכך, יש גם אתגרים שלא הכרנו בעבר - אמברגו על חלקי חילוף, חסימת שווקים בחו"ל, וחוסר ודאות גיאו-פוליטית. דווקא בעידן הזה, החידושים הטכנולוגיים והנגשת הבינה המלאכותית יכולים לאפשר לישראל לייצר יתרון יחסי ולנצח".
מתווה 2030: ניסיון למקם מחדש את התעשייה כמנוע צמיחה
הצגת גם מתווה ארוך טווח - "מתווה 2030". מה עומד בליבו?
"מתווה 2030 רואה בתעשייה קטר של הכלכלה הישראלית. הוא כולל חיזוק הרווחיות והכושר התחרותי של התעשייה באמצעות התאמת חוק עידוד השקעות הון לכלל התעשייה - גם לייצוא וגם לייצור מקומי, הרחבת התוכנית הלאומית להשקעות ל-3 מיליארד שקל ויישום דו"ח נגל. בנוסף, מאבק אפקטיבי ברגולציה עודפת, טיפול עומק במחסור בעובדים, חיזוק התעשייה בפריפריה באמצעות תמריצים, וחיבור שיטתי בין חברות הייטק לתעשיות המסורתיות להעברת ידע וטכנולוגיה. זה לא חזון תיאורטי - זו תוכנית עבודה.
אתה מדגיש שוב ושוב את המחויבות שלך להתאחדות. מאיפה זה נובע?
"מפעילות רבת שנים. פעלתי בהתאחדות כיו”ר ועדת הכלכלה, כיו”ר איגוד מתכת, חשמל ותשתית, כמרכז התעשיות הביטחוניות, כחבר נשיאות וכמנחה שכבת המנהלים הצעירים - הכול בהתנדבות מלאה. בשנים הקשות ביותר - בקורונה ובמלחמת חרבות ברזל - הייתי שותף לחמ"ל שפעל סביב השעון, טיפל במאות סוגיות מול משרדי הממשלה וסייר בעשרות מפעלים בכל הארץ. זו לא הצהרת כוונות, זה כרטיס ביקור.
האם שכיר יכול להנהיג את התעשייה?
במהלך הקמפיין נטען כלפיך שאינך "תעשיין אמיתי" משום שאתה שכיר. איך אתה מתייחס לאמירה הזו?
"זו אמירה שמספרת הרבה יותר על מי שאומר אותה מאשר על המציאות. כל המנהלים של חברות התעשייה המצליחות ביותר במשק - אסם, שטראוס, בז"ן, טמבור, קליל, רד-בינת, רדימיקס, החברה המרכזית ועוד - הם שכירים. האם זה הופך אותם לפחות תעשיינים, פחות מחויבים או פחות אחראים? להפך. הם אלה שמובילים בפועל מפעלים, עובדים, חדשנות וצמיחה. כך לא מנהלים גוף ייצוגי לאומי".
אתה רואה כאן פרדוקס?
"בהחלט. מצד אחד, מתפארים בהצלחת התעשייה הישראלית. מצד שני, מנסים לפסול את מי שמוביל אותה יום-יום רק משום שאינו בעל מניות. לא במקרה שינתה ההתאחדות את שמה מ"התאחדות בעלי התעשייה" ל"התאחדות התעשיינים". זה שינוי תפיסתי שמכיר בכך שתעשייה היא ניהול, אחריות ומחויבות - לא רק בעלות פורמלית".
תפיסת הנהגה ואינטרסים - ניגוד עניינים כמבחן הנהגה
יש מי שטוען שהאמירה הזו משקפת גם תפיסה צרה של הנהגה.
"נשיא התאחדות התעשיינים לא נבחר כדי לקדם אינטרס של מפעל כזה או אחר או של ענף מסוים. הוא חייב לפעול לטובת כלל האיגודים - גם כאלה שאין להם שום קשר למפעל שבבעלותו, אם יש כזה. אני בא לתפקיד חף מאינטרסים אישיים, עם ראייה מערכתית רחבה ועם ניסיון של למעלה מ-30 שנה בניהול בכיר בתעשיית ההייטק ובתעשיות המסורתיות".
בין שיח מוסדי לפופוליזם ארגוני - כשהקמפיין מחליף את הדיון המקצועי
מעבר לתוכן, עלתה גם ביקורת על סגנון הקמפיין של המועמד השני.
"התאחדות התעשיינים אינה זירה להטרלות, סמסים ושמועות. זהו גוף מורכב שאמור לייצג את התעשייה מול הממשלה, הרגולטורים והציבור, ולנהל מערכות יחסים ארוכות טווח ומורכבות. לא מעט תעשיינים הביעו אי נוחות מסגנון קמפיין פופוליסטי, שמנסה לצמצם סוגיות עומק לניסוחים פשטניים ולהציג מציאות מורכבת כפתירה באמצעות סיסמאות וטענות שטחיות. כך לא מנהלים גוף ייצוגי לאומי".
אז מה בעצם עומד על כף המאזניים בבחירות האלו?
"הבחירות אינן בין תכנית אחת לאחרת. הן בין שתי תפיסות הנהגה. האחת רואה בהתאחדות בית מקצועי ארוך טווח, שמחייב היכרות עמוקה, עבודה יומיומית ומחויבות אמיתית. השנייה מתייחסת אליה ככלי קמפיין רגעי.
זו הבחירה האמיתית שעומדת בפני חברי ההתאחדות. כל השאר – רעשי רקע".
לסיכום בסופו של דבר, הבחירות לנשיאות התאחדות התעשיינים אינן מבחן רטורי ואינן תחרות על הסלוגן הקליט יותר. הן נוגעות לשאלה מוסדית עמוקה: האם התאחדות התעשיינים תונהג על ידי מי שצמח ופעל לאורך שנים בתוך המערכת, מכיר את מורכבותה ויודע לעבוד מולה ומול הממשלה - או על ידי מועמד שנכנס אליה בשלב מאוחר ורואה בה בעיקר זירה לשינוי מהיר ולמסר תקשורתי. עבור רבים מחברי ההתאחדות, זו אינה בחירה בין שני אנשים בלבד, אלא בין תפיסת הנהגה אחראית, מחויבת וארוכת טווח לבין גישה קמפיינית רגעית - וההכרעה הזו צפויה לעצב את דמותה של התעשייה הישראלית בשנים הקרובות.