הוועדה בראשות ח"כ אלון שוסטר קיימה הבוקר דיון נוסף בדוח המיוחד של מבקר המדינה בנושא ההיערכות הכלכלית לאירוע מלחמה וניהול תקציבי מלחמת “חרבות ברזל” לשנים 2023–2024. הדו"ח מצביע על כשלים מרכזיים בדפוסי הניהול הפיסקלי של מדינת ישראל טרם פרוץ המלחמה ובמהלכה, ובאופן קבלת ההחלטות התקציביות בעת חירום, לרבות השלכות רחבות היקף על המשק והציבור.
יו״ר הוועדה, ח"כ אלון שוסטר: ״הדוח של מבקר המדינה כולל ממצאים הנוגעים להחלטות בסדרי גודל של מיליארדי שקלים. כפי שראינו בדיון היום, לנקודות הביקורת יש השלכות מהותיות וחשובות על ניהול המשק בתקופת מלחמה. אני מצר על כך ששר האוצר וראשי האגפים במשרד בחרו שוב שלא להגיע. אקיים דיון נוסף ואדרוש את השתתפותם של שר האוצר, ראש אגף התקציבים, החשב הכללי והכלכלן הראשי. אם גם בפעם הבאה הם לא ייענו לזימון, הוועדה תתכנס לדון בכלים העומדים לרשותה, לרבות קבלת החלטות בדבר הוצאת צו הבאה״.
בדיון, התנהל ויכוח סוער בין ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ’ אבי שמחון, לבין נציגת בנק ישראל. במוקד הוויכוח: השימוש ביתרות המט"ח של ישראל והשפעת מדיניות הבנק על עלויות גיוס החוב של המדינה בזמן המלחמה.
ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ’ אבי שמחון: "בבנק ישראל יושבים 220 מיליארד דולר – שהם כ-750 מיליארד שקל. הכסף הזה מושקע באג"ח של ממשלת ארה"ב, וזו הלוואה שניתן לפדות בכל רגע. הכסף הזה הוא של עם ישראל, ובנק ישראל מחזיק בו כנאמן. בשעת חירום, לא צריך לשמור כסף בצד כשבמקביל אנחנו הולכים לשוק ומלווים כספים בריביות יקרות. בנק ישראל יצר ’חומה סינית’ וקבע הפסדים של עשרות מיליארדי שקלים. הייתה כאן הזדמנות למכור דולרים ולנצל את הכסף הקיים. בנק ישראל יש לו כמות מטורפת - עשרות מיליארדי שקלין שבנק ישראל הפסיד לעם ישראל כשיש הזדמנות למכור את הדולרים. בנוסף, יש לנו גם את קרן העושר שיש בה הגדרה שבשעת חירום ניתן למשוך ממנו ושם אין בעיה בירוקרטית כמו שבנק ישראל חושב שיש אצלו. בקרן העושר בשנת 2030 יהיה כבר 30 מיליארד שקל.
לדברי שמחון, "בנק ישראל ’נמנם’ כשהפער בין התשואות הגיע ל-2% והיה קושי בגיוסים. בנקודת הזמן הזו קיבלתי אינדיקציות מהשוק שככה קורה ורצתי לחשכ"ל. בכל זאת בנק ישראל לא התערב וגייסנו כסף במחיר גבוה מדי וזה פגע בדירוג האשראי שלנו."
פרופ’ שמחון אמר עוד בדיון ביחס כללי לדו"ח המבקר: "יש בדוח מבקר המדינה ערך רב. הוא עושה סדר, מצביע על נקודות שבהן ניתן היה לפעול אחרת, ומציג הערות חשובות שניתן ללמוד מהן בדיעבד. אין ספק שלו היינו ניצבים בפני אירוע דומה מראש, חלק מן ההחלטות היו מתקבלות באופן שונה, והדוח מספק תובנות רלוונטיות לצורך הפקת לקחים".
שמחון הודה כי אחד הליקויים המרכזיים נוגע לכך שהקבינט הכלכלי-חברתי היה צריך להתכנס בתדירות גבוהה יותר, "ראש הממשלה היה נתון בעומס קיצוני, סביב השעון, ולכן התקבלה החלטת ממשלה שהסמיכה את שר האוצר לקבל החלטות. עם זאת, נכון היה לקיים שיח מקצועי רחב יותר עם אנשי משרד האוצר ולכנס את הקבינט לעיתים תכופות, גם בשגרת חירום. בפועל, כולם היו עסוקים בטיפול השוטף במשבר. מן הצד השני, חשוב לומר ביושר: הכספים הועברו לאזרחים במהירות יחסית, והמדינה ידעה להניע מנגנוני סיוע בזמן קצר. עם זאת, אני חלוק על מבקר המדינה בנוגע לקביעות בדבר רמת המוכנות הפיננסית של מדינת ישראל לאירוע מסוג זה. כאשר מתרחש אירוע מלחמתי רחב היקף, ההכנסות ממסים יורדות בחדות, בעוד ההוצאות מזנקות בהיקפים עצומים. נוצר פער של עשרות מיליארדי שקלים בחודש. זה תרחיש שמוכר במודלים כלכליים של מצבי חירום ולשם כך קיימות רזרבות פיננסיות כולל גם בבנק ישראל".
מימי רגב, מנהלת יחידת שוק הכספים בחטיבת השווקים של בנק ישראל, דחתה את הטענות של פרופ’ שמחון ואמרה כי "שוק המט"ח הגיב בצורה טובה מאוד בזכות תפקוד בנק ישראל. כבר בבוקר יום שני, יום המסחר הראשון אחרי ה-7 באוקטובר, הבנק יצא עם תוכנית למכירת מט"ח שהרגיעה את השווקים. ההצהרה שחלק מהכסף ’אבד’ רחוקה מהאמת – בנק ישראל מפרסם בשקיפות מלאה את כל השקעותיו. יתרות המט"ח נועדו לעתות חירום, אך הן אינן חלק מתקציב המדינה. על פי חוק בנק ישראל, אסור לבנק להעביר כסף ישירות לממשלה כדי לממן את פעילותה. תפקיד היתרות הוא לאפשר לממשלה לרכוש מוצרים בשוק העולמי או לספק נזילות כשהיא לא מצליחה לגייס חוב בחו"ל – אך הממשלה מימנה את עצמה בצורה מרשימה בשוק המקומי והבינלאומי. יתרות המט"ח הגבוהות הן אלו שתומכות בדירוג האשראי של ישראל בעיני העולם".