הדיווח על הסכמות בין שותפות תמר לבין משרד האנרגיה לגבי יצוא הגז למצרים, תפס את חברת חשמל במפתיע, וזו האחרונה פתחה בהליך בוררות נגד שותפות תמר.
המהלך מגיע בעיצומו של קידום עסקת הגז מול מצרים בלחץ אמריקאי כאשר שר האנרגיה אלי כהן שהתהדר עם עצירת ההסכם בשמירה על האינטרס הישראלי, כעת נמצא תחת לחץ לאשר את הייצוא.
שותפות תמר מסרבות להאריך את ההסכם להפחתת מחירי הגז מול חברת חשמל כשברקע יש פער מחירים של עשרות אחוזים בין השוק המקומי לשוק המצרי. בסופו של דבר, פער המחירים מתגלגל למחיר החשמל של הצרכן בישראל - ואלו צפויים לעלות ב-1.5% בעדכון הקרוב.
הדרמה הנוכחית סביב המחיר אינה סערה שפרצה יש מאין. היא תוצאה ישירה של מחדל פוליטי מתמשל. הסכם הגז המקורי בין חברת החשמל לבעלי "תמר", שנחתם עוד ב-2012, הגיע לצומת דרכים משמעותי בינואר 2025. במסגרת ההסכם הזה, מחיר הגז ששילמה חברת החשמל עמד על כ-4.5 דולרים ליחידת חום (בתוספת הצמדות), וכלל מנגנון שאיפשר עדכון מוגבל של מחיר הבסיס בכ-10% לכל היותר, בהתאם לדינמיקת השוק.
אלא שהבסיס הזה התמוטט. בשנה שעברה החל משא ומתן לקביעת מחיר בסיס חדש, והוא הגיע לשיא מדומה ביולי עם חתימה על מזכר הבנות לא מחייב בין חברת החשמל לרוב השותפים. אולם, ההסכמות הללו נותרו אות מתה: כמה מהשותפים, כולל תמר פטרוליום וסוקאר, סירבו לחתום, ועד ספטמבר נסוגה גם ישראמקו. המשא ומתן פוצץ, וברקע ברור לכולם מה קרה: השותפות זיהו חלון הזדמנויות פז להקפצת המחיר.
מדוע זו אשמת הפוליטיקאים? כי הם ישבו על הגדר וצפו במו"מ קורס, כשכלכלת המדינה מוחזקת כבת ערובה של גורמים פרטיים שנהנים מריכוזיות כמעט מוחלטת בענף. הממשלה לא התערבה, לא הפעילה מנופי לחץ, ולא וידאה שמנגנוני ההגנה הציבוריים שאמורים היו להיות חלק מההסכמים המקוריים, אכן נשמרים. הם הפקירו את האינטרס הלאומי והותירו את חברת החשמל, שמשלמת בסופו של דבר מכספי הציבור, חשופה לחלוטין מול גופי ענק שדואגים אך ורק לשורת הרווח שלהם. במקום לשלוף כרטיס אדום ולהזכיר לבעלי המאגרים למי שייך הגז, נבחרי הציבור שלנו נתנו להם את האישור להעלאת מחירים דרמטית, שהפכה את הגז הלאומי לנטל יקר על כל משק בית.