פרופ’ אבי שמחון, היועץ הכלכלי לראש הממשלה, שסבור שיש לסבסד משכנתאות נוכח הריבית הגבוהה במשק, באותה נשימה סיפק במסגרת ועידת מרכז הבנייה הישראלי תחזיות ביחס למחירי הדירות ואמר: "אמרתי לפני כמה חודשים שמחירי הדירות יירדו ובינתיים צדקנו והם ירדו ב-2.5%. אני לא נותן תחזיות בדרך כלל אבל אני מאמין שזה מה שיקרה. אני מעריך שהמחירים יירדו ב-10% בשנה וחצי הקרובות".
ביחס לסבסוד המשכנתאות שהוצע לאחרונה אמר: "ברור שבנק ישראל והאוצר מתנגדים אוטומטית כי זה לתת כסף. הסיפור הזה של סיוע למשכנתאות זה סיפור קריטי. יש מאות אלפי משפחות שנאנקות. בפברואר 22 שילמו 5000 שקל ואפריל 2023 כבר שילמו 6300 שקל - וזו דוגמה טיפוסית למשק בית ממוצע. אני מסביר לאנשי אגף התקציבים ובנק ישראל שזו מכה נוראית. המחויבות של המדינה היא לסייע למי שנפגע, וזה גם טוב מבחינה כלכלית כי האנשים האלו לא צורכים. אני רוצה להעביר את התכנית של סיוע בסבסוד משכנתאות, אבל האוצר מתנגד וכך גם היועצת המשפטית בגלל עיקרון השוויוניות".
פרופסור לכלכלה או פוליטיקאי נחמד?
מרתק לשמוע פרופסור לכלכלה משתמש בטיעון ה"מכה הנוראית" ו"המחויבות המוסרית" כדי לקדם סובסידיה רוחבית למשכנתאות. בעודו מנסה "להסביר" לאנשי אגף התקציבים ובנק ישראל – שגופים אלה בוודאי אינם מודעים למושג "צריכה פרטית" – הוא מתעלם ממה שכלכלנים אחרים מכנים "סיכון מוסרי" ( Moral Hazard ) או "חלוקת עושר הפוכה" (הטבה למי שכבר רכש נכס). טענתו כי "אנשים אלה לא צורכים" הופכת את הסבסוד מאמצעי רווחה למנוף כלכלי לכאורה, תוך שהוא נוזף במקצועיות של אנשי האוצר ובנק ישראל, ש"מתנגדים אוטומטית כי זה לתת כסף". ההתנגדות, ככל הנראה, נובעת פחות מקמצנות ויותר מדאגה לאינפלציה, יציבות פיננסית ועיקרון השוויון שגם הוא, משום מה, נכנס לשיקולי הכלכלן כגורם מעכב ולא כעקרון יסוד. במילים אחרות, נראה שהוא מנסה להפוך טיפול סימפטומטי יקר ל"טוב כלכלי", גם כאשר הוא נתקל בהתנגדות עקרונית שמגינה על הציבור הרחב יותר.
האבסורד הוא שמחוסרי דיור למשנתו של שמחון צריכים לסבסד מי שנטל משכנתאות בסביבת מאקרו שונה מבלי לקחת בחשבון שהיא עוד עשויה להשתנות. מעבר לכך, בקשר לטענה כי אותם מתקשים תחת הנטל "לא צורכים", כפי שאמר שמחון, נתוני הרכישות בכרטיסי האשראי בנובמבר שהגיעו לשיא של 50 מיליארד שקל בחודש מספרים סיפור אחר - לכתבה המלאה.