לפני מספר ימים פרסם ממשל טראמפ תוכנית בת 28 נקודות לסיום המלחמה בין אוקראינה לרוסיה. בתמצות, הרעיון המרכזי בתוכנית אומר שרוסיה תשמור את השטחים אותם כבשה ובתמורה אוקראינה תזכה לערבויות ביטחוניות (עדיין לא ברור מהן כוללות) והשקעה בהיקף של 100 מיליארד דולר בהובלת ארה"ב שברובה תגיע מכספים רוסיים שהוקפאו.
לא מפתיע שעם פרסום התוכנית, הועלו באמצעי התקשורת השונים קווי הדימיון בין ההסכם הזה להסכם מינכן שנחתם לפי פרוץ מלחמת העולם השנייה שבו נענתה דרישתו של היטלר לסיפוח של חבל הסודטים שעד אז היה תחת ריבונותה של צ’כוסלובקיה. הסכם מינכן נחתם בחסות בריטניה (צ’מברליין הזכור לרע) ומבלי שנכחו בוועידה נציגים מצ’כוסלובקיה. כולנו יודעים כיצד זה הסתיים.
בנוסף, טראמפ הציב אולטימטום לאוקראינה שבו היא נדרשת להסכים לתוכנית עד ליום חמישי הקרוב. התוכנית העלתה מאוד את חששותיהן של מדינות אירופה בהקשר של הסיכון שהוא טומן להם מצד רוסיה. לא רק שרוסיה שפלשה לאוקראינה זוכה לשמור על השטחים שכבשה, אלא שבנוסף, המשמעות של ההסכם היא שארה"ב מסירה מעליה כל אחריות ביטחונית באירופה.
טראמפ רוצה לרכז את מירב המאמצים הצבאיים והכלכליים בעימות עם סין ועל “You have to accept to lose children and we have to accept sacrifices and suffer economically”. הגרסה הצרפתית ל"דם, יזע ודמעות" של צ’רצ’יל.
מרוץ החימוש של אירופה שהחל בפברואר 2022 עם פלישת רוסיה לאוקראינה יועצם במידה רבה בשנים הקרובות. אירופה מוצאת את עצמה בנחיתות צבאית מול צבא שהמנהיג שלו מוכן להקריב כמה חיילים שיידרשו וכמה זמן שייקח, כדי לממש את השאיפות הטריטוריאליות שלו.
זהו תור הזהב של החברות הביטחוניות. לא שיפור של התוצאות, לא מגמה קצרה או בינונית, אלא תור הזהב שלהן. לא סייקל, סופר סייקל. סופר סופר סייקל. כן, עד כדי כך. מלחמות הן דבר רע ואכזר והלוואי ולא היו קורות. אבל הן קורות ובאופן ציני יש את אלו שמרוויחים מהן. לכן, אנחנו נמשיך להחזיק בחברות בסקטור הזה הרבה מעבר למשקלן במדדים. תודיעו לנו כשהשלום העולמי יפרוץ.
*הכותב הוא מנהל השקעות ראשי, סיגמא-קלאריטי בית השקעות*