לאחר דיונים ארוכים ורעש תקשורתי גדול, ארה"ב ויפן חתמו הסכם סחר ובכך יפן הצטרפה למדינות אחרות כמו בריטניה, וייטנאם והפיליפינים והלילה גם האיחוד האירופי. כמו ההסכמים האחרים, גם בהסכם הסחר עם יפן למשל מה שנקבע הוא רק רמת המכס הבסיסית וכל שאר הסעיפים נותרו ללא שום פרוט לגבי הפרטים הטכניים שנדחים כרגע למועד לא ידוע. לכן, על מנת לנסות להבין את המשמעויות של ההסכם אנו נאלצים להתייחס רק לעקרונות שלו ולפי אלו נראה כי גם במקרה של יפן טראמפ שוב התקפל ונאלץ להגיע להסכם שהעלות שלו לכלכלה האמריקאית תהיה כנראה גבוהה יותר מהתועלת.
בהתייחסות לרמת המכס עצמה, צריך להתייחס לשני מישורים שונים שבשניהם אין בהסכם חדשות ממש טובות לאמריקאים. ראשית, אם המטרה של המכס היא לפגוע בייבוא ולחזק את היצור המקומי אז ההחלטה להוריד את המכס על רכבים יפניים מ-27.5% ל-15% לא ממש משרתת אותה. לא סתם המנייה של טויוטה רשמה את העלייה היומית החדה שלה מאז 1987. יודעים מה עוד קרה ב-1987? גל היפנופוביה בקולנוע האמריקאי היה בשיאו עם סרטים כמו "ארץ השמש העולה", "גשם שחור" וכמובן "מת לחיות". שנית, בהסתכלות על המכס כמקור הכנסה שמשרת את התקציב של טראמפ הרי שהמעבר ממכס בסיסי של 10% ומכס מיוחד של 27.5% על רכבים למכס של 15% על כל היבוא מיפן לא מוסיף ולא גורע שכן יבוא הרכבים מהווה קצת פחות מ-30% מסך היבוא האמריקאי מיפן.
גם בהסתכלות לשאר החלקים של ההסכם, נדמה שכמו בהסכם עם בריטניה מדובר יותר בהצהרות כוונות שכנראה לא יתממשו באופן שטראמפ מציג אותן או שאין בהן יותר מדי משמעות כלכלית. כך למשל, את ההבטחה של יפן לפתוח את השוק המקומי שלה ליבוא של רכבים אמריקאיים דרך התאמת רגולציות הבטיחות לזו האמריקאית אפשר ומומלץ לקחת עם כפית מלח. עם כל הכבוד לאותן מגבלות שטראמפ מתלונן עליהן כבר שנים (במקום להתאים את הרכבים האמריקאים לסטנדרטים העולמיים) כנראה שזה לא מה שישכנע את היפנים להעדיף פורד או GM על פני טויוטה. באופן דומה, גם ההבטחה של יפן להגדיל ב-75% את יבוא האורז מארה"ב נשמעת מבטיחה בעיקר על הנייר. יפן חובה כרגע את משבר האורז החמור ביותר בעשרות השנים האחרונות ובהתאם לכך יותר ויותר יפנים מוכנים לאכול אורז מיובא למרות שזה נתפס כמוצר נחות (אפילו שר החקלאות היפני הביא לעבודה אוניגירי מאורז מיובא כדי להראות שזה בסדר).
האם זה מה שיוביל לפריחה של החקלאות האמריקאית?
לפי דו"ח של ה-USDA, ארה"ב מייצרת 9 מיליון טון אורז בשנה וכ-3% מזה מיוצא ליפן, מה שהופך את האורז לסחורה שמהווה כ-2% מהיצוא החקלאי של ארה"ב. גם אם האמריקאים אכן יגדילו את ה-2% האלו ב-75%, לא בטוח שהחקלאים האמריקאים יתחילו ללכת עם כובעים של Make America Grain Again.
לבסוף, הסעיף שיצר הכי הרבה כותרות בהסכם הוא הסעיף שלפיו יפן תשקיע עד 550 מיליארד דולר בארה"ב, מה שייצור (אליבא דטראמפ) עשרות אלפי משרות חדשות. מי ישקיע? מתי? עדיף שלא לפרט כדי שלא נתאכזב אח"כ. בדיוק כמו ההתחייבות של OPEN AI להשקעה "באופן מיידי" של 500 מיליארד (כשבקרן שלהם עם סופטבנק יש בפועל רק 10 מיליארד דולר), גם ההתחייבות של יפן היא לא משהו שצריך לקחת יותר מדי ברצינות.
"למה אתם בפסגות תמיד סקפטיים וציניים" אתם שואלים?
אז מספיק לחזור לפברואר האחרון אז התחייב ראש ממשלת יפן, אישיבה, להשקעות בארה"ב בהיקף של טריליון דולר. או שאישיבה יודע שסתם לזרוק מספרים לא עולה לאף אחד כסף או שטראמפ פשוט התקפל וויתר על חצי טריליון דולר.
בהסתכלות על המספרים עצמם, כדאי לשים לב שיפן היא המדינה שמשקיעה הכי הרבה בארה"ב. נכון לסוף 2023 היקף ההשקעות הישירות (FDI) של יפן בארה"ב עמד על 783 מיליארד דולר והיקף זה גדל בקצב של כ-35 מיליארד דולר בשנה. במילים אחרות, אם יפן רוצה להתחייב ל-550 מיליארד דולר ב-15 שנים הקרובות אז אין שום בעיה ואם היא רוצה להתחייב לטריליון דולר ב-25 שנים הבאות אז גם אין בעיה כי בעצם היא יכולה פשוט להמשיך להתנהל בדיוק כפי שהתנהלה עד כה. לכן גם ההשקעה הצפויה בפרויקט LNG באלסקה שמוערך ב-44 מיליארד דולר הוא חלק מההתנהלות השוטפת ולא קשור לטראמפ. לצערה של יפן היא אי ולכן היא צרכנית LNG השנייה הגדולה בעולם. מאז הסנקציות על רוסיה יפן חוותה קשיים באספקה של LNG ולכן היא בכל מקרה שואפת לגוון את מקורות היבוא שלה.
לסיכום, ההסכם עם יפן הוא חדשות טובות לשווקים גם כי הוא מוריד עוד נדבך של אי וודאות מהשולחן וגם כי הוא מראה שבסופו של דבר טראמפ מתקפל והחשש מתרחיש של מלחמת סחר כוללת פוחת. בנוסף, קיבלנו גם אישור ראשון להסכם בין ארה"ב לאיחוד האירופי ונדמה שההסכם דומה מאוד לזה היפני – 15% מכס על כל המוצרים (כולל רכבים), פטור ממכס על יבוא תרופות (במקום איום של 200%), האיחוד האירופי ירכוש מוצרי אנרגיה מארה"ב בשווי של 750 מיליארד דולר ללא שום פרטים על טווח הזמן (רוכשים כיום כ-65 מיליארד דולר בשנה) וישקיע בארה"ב עד 600 מיליארד דולר בארה"ב (ה-FDI של האיחוד בארה"ב עמד על 3.5 טריליון דולר ב-2023 וגדל בקצב ממוצע של 150 מיליארד דולר בשנה בעשור האחרון). גם פה, מדובר על הסכם שמשפר את התנאים של ענף הרכב (ולכן טוב לגרמניה) בעוד שלגבי כל שאר ההתחייבויות נראה שרב הנסתר על הגלוי. בשורה התחתונה – אי הוודאות לגבי מלחמת הסחר הולך ופוחת וכל שנותר הוא ההסכם מול סין שהדד ליין שלו צפוי בכל מקרה להידחות שוב.
ועוד מילה אחת בסוף מהסתכלות של 30,000 רגל (מי שמתעניין בעיקר במה שיקרה בבורסה ברבעון הקרוב מוזמן לדלג). השיטה של טראמפ היא לא פחות מלמכור את ארה"ב ומדהים שאף אחד בארה"ב לא מבקר אותו על זה. ארה"ב הגדולה של פעם, זו שטראמפ כל כך מתגעגע אליה, הייתה משקיעה במדינות מחוץ לארה"ב ובכך השיגה כוח פוליטי רב עוצמה. מדיניות זו זכתה להמון ביקורת כ"קולוניאליזם קפיטליסטי" אבל היא אפשרה לארה"ב להחליט לגבי ההתפתחויות הגיאופוליטיות בכל העולם. כיום, טראמפ מנסה למכור את המפעלים בארה"ב לבעלות יפנית או סעודית בעוד שדווקא סין היא זו שמשקיעה כבר שני עשורים כספים כדי לבסס שליטה פיננסית במדינות רבות בעיקר באמריקה הלטינית ובאפריקה.
ה-ECB סיים כנראה עם הפחתות הריבית
בשבוע שעבר, ההחלטה של ה-ECB להותיר את הריבית ללא שינוי ולא לתת שום הכוונה עתידית הייתה צפויה לחלוטין. עם זאת, בקריאה נוספת של ההודעה של ה-ECB נדמה שגם ללא הכוונה קונקרטית ניתן לומר שהפחתות ריבית נוספות הן בהחלט לא מובנות מאליהן. ראשית, האינפלציה בגוש האירו ממשיכה לרדת - אך הרבה יותר לאט ממה שקיוו בבנק. אינפלציית הליבה, ובעיקר אינפלציית השירותים, עדיין גבוהה ואינה מראה סימנים ברורים של דעיכה בטווח המיידי. זה כשלעצמו מספיק כדי לבלום את התהליך. מעבר לכך, בבנק מציינים שחלק ניכר מהירידה הנוכחית באינפלציה הכללית נובע מגורמים תנודתיים כגון מחירי אנרגיה, ולא מאותם רכיבים שמהם נגזר הסיגנל לגבי הלחצים הבסיסיים במשק. שנית, התנאים הפיננסיים בגוש האירו התרופפו באופן ניכר מאז ההפחתה. הירידה בתשואות האג"ח, העלייה במחירי המניות והירידה בפרמיות הסיכון יצרו הקלה מוניטרית בפועל, מה שמקטין את הצורך בהפחתות נוספות ומעלה את הסיכון לחידוש לחצי הביקוש דווקא ברגע בו האינפלציה טרם התייצבה. אבל אולי החשש הגדול ביותר של ה־ECB כרגע נוגע לשוק העבודה.
שיעור האבטלה נותר נמוך מאוד וקצב עליית השכר ממשיך להיות גבוה מקצב התואם יעד אינפלציה של 2%. אמנם בחודשים האחרונים בבנק טרחו לציין כל הזמן שהם מעריכים שקצב זה ירד בהמשך השנה אבל בהודעה של שבוע שעבר נרשם שאי הוודאות לגבי ההתפתחויות העתידיות היא "גבוהה באופן חריג". לכן, התחזיות הכלכליות המעודכנות של ה-ECB שצפויות להתפרסם בספטמבר יהיו קריטיות. אם יתברר שהפעילות הכלכלית יציבה מהצפוי, סביר להניח שה־ECB יאותת על המתנה ארוכה יותר מכפי שכרגע מעריכים בשווקים.
האם גם בנק ישראל עשוי לעצור את הפחתות הריבית לפני שאלו ממש התחילו?
לאחר החלטת הריבית האחרונה של בנק ישראל בתחילת החודש הערכנו כי בכוונתו להתחיל את תהליך הפחתות הריבית בספטמבר וכי התהליך צפוי להיות מתון בקצב של הפחתה אחת של 25 נ"ב כל שתיים או שלוש פגישות. מאז בבנק ראו הפתעה כלפי מעלה במדד יוני ואת קריסת המשא ומתן להפסקת המלחמה. עם זאת, לפחות מדו"ח המדיניות המוניטארית החצי שנתי שיצא בשבוע שעבר עולה כי לא חלו שינויים כלשהם בהערכות הבנק וכי החשש האינפלציוני אינו גבוה מאוד כדי להפסיק לאותת על הפחתת ריבית.
אומנם את נתוני התוצר לרבעון השני נקבל רק במהלך החודש הבא, אך הנתונים הקיימים עד כה מציירים תמונה של המשך התאוששות מתונה. רמת התוצר עדיין נמוכה ב-4% מהפוטנציאל, ולכן קצב הצמיחה שברבעון הראשון עמד בסופו של דבר על 3.7% (במונחים שנתיים) ודומה למגמה ארוכת הטווח לא עוזר לסגור את פער התוצר. גם האינדיקטורים השוטפים מצביעים על המשך המגמה.
כל זה קורה כאשר שוק העבודה עדיין הדוק אך התנאים בו מתחילים להתרכך. הגידול בכמות העובדים בענף הבנייה לצד הירידה בכמות המשרות הפנויות הביאו את יחס המשרות למובטלים בענף ליחס של 1:1 נכון לסוף הרבעון הראשון, לעומת יחס של 0.9 בקרב עובדי בנייה ושל 0.8 בקרב עובדי עבודות "רטובות" ברבעון האחרון של 2024. הדבר מעודד במיוחד מבחינת בנק ישראל שהצביעו על מחסור בעובדים בענף הבנייה כגורם שמעקב את התאוששות הענף מאז פרוץ המלחמה. ענפי המלונאות והתעשייה נשארו הענפים העיקריים בהם יש מחסור מהותי בעובדים. היצע העובדים בתחום הניקיון במלונות ירד ל-0.6 מ-0.7 ולפועלים בלתי מקצועיים בתחומי הכרייה, התעשייה וההובלה ירד ל-0.5. במקצועות המקושרים לענף ההייטק היצע העובדים ממשיך להיות בעודף והעלייה ביחס המשרות למובטלים במקצועות אלו נובעת מירידה בכמות המשרות הפנויות. דבר זה עשוי לתמוך בהפחתת הלחצים האינפלציוניים מצד השכר.
עם זאת נתוני האינפלציה ממשיכים להוות מכשול להפחתת הריבית בטווח הקצר. הדו"ח של בנק ישראל מתייחס למצב האינפלציה כפי שהייתה לפני מדד יוני ומתוך הנחה כי היא תתכנס לכיוון מרכז היעד במהלך הרבעון השלישי של השנה. בנוסף חוזרים בבנק על כך כי התחזיות מאופיינות ברמה גבוהה של אי-וודאות וכי יש סיכונים לשני הכיוונים, בניגוד לתחזית בתחילת השנה, אז הסיכונים נטו כלפי מטה. בינתיים הסיכונים כלפי מעלה יותר קרובים להתממשות כאשר מדד יוני העלה את האינפלציה לרמה של 3.3% והנחת הבסיס של בנק ישראל כי אחרי יולי עצימות הלחימה בעזה תדעך נראית פחות סבירה מזו שמזג האוויר יהיה נעים בקרוב. כדי לחזור להערכה כי הפחתות הריבית יתחילו בספטמבר צריך שלפחות אחד ממדדי יולי או אוגוסט יפתיע כלפי מטה באופן ניכר. גם אם זה יקרה, החשש של בנק ישראל מגידול מהיר בביקושים עם סיום הלחימה לא נעלם, אלא הוא ידחה בהתאם להערכתם לסיום הלחימה. ובכל זאת לא נראה שההפתעה האינפלציונית תשנה את תוואי הריבית של בנק ישראל. בבנק עדיין ירצו לעודד השקעות נוספות ולתת דחיפה לשוק הנדל"ן הקפוא בכדי להחזיר את התוצר לרמה הפוטנציאלית. לכן ככל שלא יצטברו סיכונים אינפלציוניים נוספים אנו מעריכים כי הליך הפחתת הריבית יחל עד לתחילת 2026.