הסלמה במחוז א-סווידא שבדרום סוריה. משטרו של אחמד א-שרע (אל-ג’ולאני) פלש לעיר הדרוזים והטיל עוצר, בעוד שישראל ביצעה תקיפות אוויריות נגד טנקים סוריים, תוך הצהרות על מחויבות להגן על העדה הדרוזית הנתונה תחת איום, אם כי יש שיגידו מעט מדי ומאוחר מדי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ הנחו את צה"ל לפעול להגנה על הדרוזים, על רקע דיווחים על עימותים קשים בין כוחות המשטר הסורי החדש בראשות ג’ולאני לבין הדרוזים. עולה שאלה האם מדובר בהתערבות אמיתית מתוך מחויבות מוסרית ואסטרטגית, או שמא זו "הצגה" שנועדה לשרת אינטרסים אחרים?
מי הם השכנים שישראל מעדיפה על גבולה הסורי?
התקיפות הישראליות אתמול, כפי שדווח על ידי דובר צה"ל, היו ממוקדות והתמקדו בטנקים סוריים שהתקרבו לכפרים דרוזיים באזור א-סווידא, תוך הפרה של הסכמי אזור החיץ. עם זאת, ישנם קולות הטוענים כי התקיפות היו סמליות בלבד ולא מנעו באופן ממשי את כניסת כוחות המשטר לא-סווידא. התקיפות, שלפי דיווחים מסוימים לא גרמו נזק משמעותי לטנקים, עשויות להיתפס כמהלך תקשורתי שנועד להפגין מחויבות מבלי לסכן הסלמה משמעותית עם המשטר הסורי החדש.
הצהרות ישראל על הגנה על הדרוזים מגיעות על רקע לחץ פנימי מצד העדה הדרוזית בישראל, שחשה מחויבות עמוקה כלפי אחיה בסוריה. הפגנות של דרוזים בצפון הארץ, כולל חסימת כבישים, מראות על דאגה עמוקה לגורל הדרוזים בסוריה.
ייתכן שהתגובה הישראלית נועדה גם להרגיע את דעת הקהל הפנימית ולהפגין סולידריות עם העדה הדרוזית בישראל, שרבים מבניה משרתים בצה"ל. עם זאת, העובדה שישראל ממשיכה לנהל משא ומתן עם המשטר של אל-ג’ולאני על הסכם ביטחוני, למרות התקיפות, מעלה שאלות לגבי עומק המחויבות.
האינטרס הישראלי בגבול הסורי מורכב. מצד אחד, ישראל מעדיפה שקט ביטחוני וגבול מפורז, כפי שהיה נהוג בהסכמי הפרדת הכוחות מ-1974. המשטר החדש של אל-ג’ולאני, על אף עברו הג’יהאדיסטי, אותת על נכונות לשיתוף פעולה עם ישראל, כולל מניעת העברת אמצעי לחימה לחזבאללה. עם זאת, המשטר הסורי החדש אינו יציב, והוא נאבק לשלוט במלוא שטחי המדינה, כולל באזורי המיעוטים כמו א-סווידא והאזורים הכורדיים בצפון.
הדרוזים, המהווים מיעוט חמוש היטב בא-סווידא, נתפסים כגורם מייצב בגבול, במיוחד לאור הקשר המשפחתי והתרבותי עם הדרוזים בישראל. קיימת הערכה כי נוכחות דרוזית חזקה בגבול תמנע מגורמים עוינים, כמו מיליציות ג’יהאדיסטיות או כוחות פרו-איראניים, להתבסס בסמוך לרמת הגולן. עם זאת, ישראל חוששת מהקמת מדינה דרוזית אוטונומית, שעלולה להיתפס כשלוחה ישראלית, דבר שיסבך את הדרוזים מול המשטר הסורי ויגרור תגובות שליליות מצד גורמים סונים קיצוניים. הדרוזים בדרום סוריה בעצמם מפולגים בקשר לבקשת סיוע מישראל.
ההתערבות הישראלית בסוריה כרוכה בלבטים רבים. התערבות צבאית ישירה, כמו תקיפות אוויריות או מבצע קרקעי, עלולה להוביל לעימות רחב יותר עם המשטר של אל-ג’ולאני או עם גורמים ג’יהאדיסטיים אחרים, כמו דאעש, הפועלים בדרום סוריה. ישראל נזהרת שלא להפוך למטרה עבור כוחות אלה, במיוחד כאשר המשטר הסורי אינו נתפס כמי שפועל ישירות נגד ישראל כרגע.
ישראל מחויבת לעדה הדרוזית בישראל, שרואה בהגנה על הדרוזים בסוריה עניין של סולידריות קהילתית. עם זאת, התערבות עלולה לסכן חיילי צה"ל ולהסתבך במאבק פנימי סורי מורכב, שבו ישראל אינה צד ישיר.
מבחינת הדרוזים עצמ, תמיכה ישראלית גלויה עלולה להציג את הדרוזים כמשתפי פעולה עם ישראל, דבר שיסכן אותם עוד יותר מול המשטר הסורי ומיליציות סוניות. לעומת זאת, היעדר התערבות עלול להתפרש כהפקרה של הדרוזים, מה שיוביל לביקורת פנימית בישראל מצד העדה הדרוזית.
האיזון מול המשטר הסורי
ישראל מעוניינת לשמור על ערוץ תקשורת עם אל-ג’ולאני, שמראה סימני פתיחות כלפיה. התערבות נרחבת לטובת הדרוזים עלולה לערער את המשא ומתן הביטחוני, שחשוב לשמירה על שקט בגבול.
התערבות ישראל בא-סווידא אינה בהכרח "הצגה", אך היא מוגבלת ומדודה, תוך ניסיון לאזן בין מחויבות מוסרית לעדה הדרוזית לבין שיקולים אסטרטגיים. ישראל מעדיפה שכנים דרוזים חזקים בגבול הסורי, שיכולים לשמש כחיץ מפני גורמים ג’יהאדיסטיים, אך היא נזהרת שלא להיסחף לעימות רחב יותר. הלבטים כוללים את הסיכון להסלמה, המחויבות המוסרית לעומת האינטרס הלאומי, והחשש מפגיעה במעמד הדרוזים בסוריה. בעוד התקיפות האחרונות מראות על נכונות לפעול, השאלה היא האם ישראל תסתפק בהפגנת נוכחות או תנקוט בצעדים משמעותיים יותר, תוך סיכון היציבות האזורית.