נשיא ארה"ב דונלד טראמפ צייץ הלילה כי לנציגיו הייתה פגישה ארוכה ופרודוקטיבית עם הישראלים וכי ישראל הסכימה להפסקת אש של 60 ימים במהלכה ידונו על סיום המלחמה בעזה.
טראמפ הודה למצרים, שהתקרבה לאחרונה לאיראן, וגם לקטאר, על התיווך ועל הדרך שלח מסר מאיים לחמאס: "אני מקווה שהם יקבלו את ההצעה האחרונה הזאת כי לא תהיה טובה ממנה, יהיה רק יותר גרוע".
בישראל עצמה, גם מקבלי החלטות וגם הציבור מתחילים לצפות כי ייתכן ומדובר בשלב הסופי של המבצע במיוחד לאור אמירות של טראמפ לגבי הפסקת אש "בשבוע הבא", והפנה את הזרקור על הצורך לסיים את המבצע אחרי כמעט שנתיים.
כרונולוגיה של הדיבורים
אוקטובר–דצמבר 2023: דגש על מימוש יעדי המלחמה ("חיסול חמאס", "החזרת החטופים"). דיבורים על סיום לא עלו, אלא על "הכנעת האויב".
ינואר–מרץ 2024: התחלה של שיח על "היום שאחרי חמאס". דיפלומטים ופרשנים החלו לשאול מי ישלוט ברצועה, אך בישראל נמשך הקו של "אין תאריך יעד, יש מטרות".
מאי–יוני 2024: ארה"ב והאו"ם התחילו לדחוף בגלוי להפסקת אש ארוכת טווח. הנשיא ביידן הציג מתווה להסכם הפסקת אש תמורת החזרת חטופים. ישראל הגיבה באמביוולנטיות.
נובמבר 2024 ואילך (לאחר ניצחון טראמפ): שינוי טון בינלאומי, טראמפ דורש תוצאה - "לסיים ולחזור". ממשלת ישראל נקרעת בין דרישה להכרעה לבין מציאות לחימה מתמשכת ולחץ ציבורי הולך וגדל.
אביב–קיץ 2025: כניסת הפסקות אש זמניות, ירידה בהיקף הלחימה, והכרה בפועל ש"חמאס לא הובס לחלוטין". שיח הסיום מקבל צביון ציבורי.
המעבר מלדבר על "ניצחון" ל"סיום" הוא אולי הסימן המובהק ביותר לשחיקת הסבלנות הציבורית, לצורך בהגדרה מחדש של הצלחה, ולתחילתה של אחרית המבצע בעזה, גם אם לא יוגדר כך רשמית.