שרת התחבורה מירי רגב מצליחה שוב לעשות את התפקיד שיעשה את הבוס מרוצה על חשבון הציבור, והוא לעורר סערה ציבורית עם התבטאותה החריפה נגד פסיקת בג"ץ הצפויה לבטל את פיטורי היועצת המשפטית לממשלה, שכן המהלך לא נעשה כחוק. רגב אמרה כי הממשלה לא תכבד את פסיקת בג"צ, ואף הגדילה להזהיר את בית המשפט העליון, לא פחות, שלא למתוח את החבל.
פס המדדים בבורסה האדים מהחשש כי המשבר החוקתי לא יסתייים בפסיקה של בית המשפט הגבוה לצדק.
בהתבטאות זו, רגב לא רק ממשיכה במסורת של התנגחות במערכת המשפט, אלא גם מדגישה, אולי שלא במכוון, את ההפקרה המתמשכת של התחום שבאחריותה, התחבורה הציבורית והבטיחות בדרכים. במקום להתמודד עם הכאוס בכבישים, הפקקים הבלתי נסבלים ומספר ההרוגים בתאונות דרכים ששובר שיאים שליליים, רגב בוחרת להסיט את השיח הציבורי למחוזות פוליטיים, תוך שהיא מבלה חלק ניכר מזמנה בטיסות לחו"ל, מתאילנד ועד מרוקו, במסעות שהוגדרו כ"מקצועיים" אך לעיתים נראים כתירוץ לתיירות על חשבון משלם המסים.
התחבורה בישראל נמצאת במשבר מתמשך. פקקי ענק משתרכים בכבישים, התחבורה הציבורית סובלת מעליות מחירים תלולות, עד 33% בנסיעות בודדות ובכרטיסיות חופשי-יומי וחופשי-חודשי, והשירות נותר לא אמין ולא נגיש עבור רבים. מספר ההרוגים בתאונות דרכים הגיע לשיא שלילי, וחברות תעופה זרות ממשיכות להפסיק לטוס לישראל, בצל תקיפות החות’ים מתימן. במקום להתמקד בפתרונות מעשיים, כמו הרחבת קווי התחבורה הציבורית, שיפור התדירות או השקעה בתשתיות שיקלו על העומס, רגב בוחרת להתעסק במלחמות תקשורתיות ובהתנגחויות עם היועצת המשפטית לממשלה. זו טקטיקה מוכרת: כשאין מענה למחירי התחבורה הציבורית הגואים או לפקקים הבלתי נסבלים, מסיטים את הדיון לנושאים פוליטיים טעונים.
ההתבטאות של רגב נגד בג"ץ אינה רק התקפה על שלטון החוק; היא סימפטום של ממשלה שמתעדפת כוח, כבוד ויחסי ציבור על פני אחריות ציבורית. מאז כניסתה לתפקיד רגב טסה לפחות תשע פעמים לחו"ל, כולל ליעדים כמו הודו, תאילנד, מרוקו והונגריה, לעיתים תוך הארכת שהייה בסופי שבוע ללא פגישות מקצועיות. עלות נסיעות אלה, כמו ביקור בתאילנד והודו שעלה מאות אלפי שקלים, מסתכם מתחילת כהונתה בכ-2 מיליון שקל, עלות שנופלת על כתפי משלם המסים. בזמן שחיילים נאלצים לעמוד ברכבות צפופות, ואזרחים מתמודדים עם תחבורה ציבורית יקרה ולא יעילה, רגב ממשיכה לטוס ל"כנסים בינלאומיים" ולפגישות שתועלתן למשק הישראלי מוטלת בספק.
יתרה מכך, התחקיר של תוכנית "המקור" חשף חשדות חמורים למרמה והפרת אמונים במשרד התחבורה, כולל טענות כי רגב תיעדפה יישובים ופרויקטים על בסיס תמיכה פוליטית בפריימריז של הליכוד. במקום להתמודד עם הטענות הללו או להציג תוכנית ממשית לשיפור התחבורה, רגב בוחרת להסיט את השיח על ידי התקפה על מערכת המשפט.
התנהלותה של רגב היא מיקרוקוסמוס של ממשלה שמתעדפת פוליטיקה על פני ניהול. במקום להשקיע בתשתית שתרים את המשק הישראלי, במיוחד לאחר המלחמה, רגב מתמקדת במינויים פוליטיים, בטיסות לחו"ל ובמלחמות מילוליות. התחבורה הציבורית, שהייתה אמורה להפוך לכלי לאומי לשוויון וניידות, הפכה תחת ניהולה לכלי מגזרי המשרת אינטרסים פוליטיים. כשרכבות מוסטות משירות לציבור הרחב לטובת אירועים ספציפיים, הציבור הכללי, חיילים, עובדים, תושבי פריפריה, משלם את המחיר.
אז מה עושים? במקום להמשיך להסיט את הדיון עם התבטאויות נגד בג"ץ או היועצת המשפטית, הגיע הזמן שרגב תיקח אחריות על התפקיד שלה. הציבור זקוק לשרת תחבורה שתתמקד בהפחתת עומסי התנועה, בשיפור התחבורה הציבורית ובמניעת תאונות דרכים, ולא כזו שמבלה את זמנה בטיסות לחו"ל או במלחמות תקשורתיות. אם רגב לא מסוגלת לעמוד במשימה, אולי הגיע הזמן שתפנה את הכסא למי שכן יודע לעבוד למען הציבור, ולא רק למען הכותרות.