דונלד טראמפ שוב פתח את הפה ומפיל את השווקים הפיננסיים עם ירידות של 2.5% במדדים המובילים בוול סטריט ועליית הזהב לשיא, לאחר ניסיונו המתמשך להפיל את האשמה על המשבר שנוצר על יו"ר הפד.
האיש שחושב שהבית הלבן הוא סט של המתמחה מוכיח שהגיל הכרונולוגי שלו לא ממש תואם את הגיל המנטלי. הפעם, הוא מכנה את יו"ר הפדרל ריזרב, ג’רום פאוול, "לוזר" – כי מי צריך ניתוח כלכלי כשאפשר לזרוק כינויים כמו ילד בגן שכועס על חוקי המשחק?
טראמפ, שפשט רגל יותר פעמים ממה שרובנו איבדנו מפתחות, מרגיש בנוח להטיל דופי באיש שמנסה להחזיק את הכלכלה האמריקאית יציבה, בעוד טראמפ משחק עם קוביות מתפוצצות של מדיניות מכסים ואיומים על הריבית.
בעוד פאוול היה קרוב לחגוג ניצחון על האינפלציה שהרימה ראש אחרי משבר הקורונה, הוא נאלץ להתמודד עם חשש הולך וגובר מחידוש עליית האינפלציה. הפד נאלץ ללכת על חבל דק: להעלות ריבית כדי לרסן את עליית המחירים, מבלי לחנוק את הצמיחה. זו עבודה שדורשת דיוק וסבלנות, ולא צעקות של פעוט שרוצה ריבית אפסית כי זה "טוב לעסקים" שלו. אלא שהמכסים של טראמפ עלולים להכניס את הכלכלה האמריקאית למיתון.
טראמפ עדיין מתגאה במלחמות הסחר שלו, כאילו זה מתכון לניצחון אבל הנתונים מספרים ארחת: מחקר של ה-National Bureau of Economic Research מ-2020 הראה שמכסי טראמפ עלו לצרכנים האמריקאים ב-51 מיליארד דולר בשנה דרך מחירים גבוהים יותר. יותר מזה, המכסים פגעו בתעסוקה – כ-245,000 משרות נפגעו במגזרי התעשייה והחקלאות, לפי הערכות של ה-U.S. Chamber of Commerce. כן, כשאתה מטיל מכסים על חומרי גלם, מפעלים משלמים יותר, מעלים מחירים, ומפטרים עובדים.
כפי שכתבנו מוקדם יותר השבוע, נראה שהתשואות על החוב הממשלתי יקבעו את הטון, ואלו עלו שוב לרמה של 4.42%.
פאוול, עם כל הביקורת, לפחות לא חושב שאפשר לנהל כלכלה בציוצים זועמים ברשתות החברתיות או בכינויי גנאי. הוא מתמודד עם שוק עבודה שמתאושש (אבטלה של 3.8% ב-2024) ועם לחצים אינפלציוניים שדורשים החלטות קשות. טראמפ, לעומת זאת, ממשיך לדחוף מדיניות שמזיקה יותר משהיא מועילה, כמעין מנוף לחץ על שותפות הסחר שבינתיים שובר את האמון בשווקים הפיננסים, תוך שהוא זורק בוץ על כל מי שמעז להגיד שהמלך עירום. אז מי פה באמתר "לוזר"?