נשיא ארה"ב דונלד טראמפ חיכה הערב לסוף המסחר בוול סטריט לפרסם את רשימת המכסים שיוטלו על שותפות הסחר של ארה"ב, ונראה שהיתה סיבה טובה לכך, שכן אחרי הצגת המכסים החוזים העתידיים על המדדים המובילים בניו יורק צוללים.
המכסים, שיכנסו מחר לתוקף, כוללים 34% על יבוא מסין, 20% על האיחוד האירופי, 24% על יפן ואף מכס בשיעור של 17% על יבוא מישראל, (הרשימה המלאה בציוץ מטה).
אבל למה?
טראמפ מנסה להשיג מספר מטרות מרכזיות באמצעות מדיניות המכסים שלו, כפי שניתן להבין מהצהרותיו ומפעולותיו במהלך כהונתו הראשונה (2017-2021) ומתוך ההקשר של כהונתו השנייה שהחלה בינואר 2025. המטרות הללו משקפות את הגישות הכלכליות והגיאופוליטיות שלו, תחת הסיסמה "אמריקה תחילה" (America First). הנה כמה מטרות שבמוקד:
הגנה על התעשייה האמריקאית
טראמפ מבקש להגן על יצרנים, חקלאים ועובדים אמריקאים מפני תחרות לא הוגנת, לדעתו, מצד מדינות שמייצאות סחורות לארה"ב ללא מכסים משמעותיים, בעוד שהן מטילות מכסים גבוהים על מוצרים אמריקאיים. הוא רואה במכסים כלי להחזרת ייצור לארה"ב ולצמצום הגירעון המסחרי.
סחר הוגן
טראמפ דוגל בעיקרון של "מכסים הדדיים" (Reciprocal Tariffs), כלומר, הטלת מכסים על מדינות בשיעור דומה למה שהן מטילות על ארה"ב. המטרה היא ליצור תנאי סחר שוויוניים יותר וללחוץ על מדינות להפחית את המכסים שלהן, כפי שהוא הבטיח עוד ב-2018 וחזר על כך ב-2025.
לחץ גיאופוליטי
המכסים משמשים ככלי דיפלומטי להשגת ויתורים ממדינות אחרות. לדוגמה, במהלך כהונתו הראשונה הוא השתמש באיום במכסים כדי להגיע להסכמי סחר חדשים עם מקסיקו, קנדה ואירופה. ב-2025, הוא ממשיך להפעיל לחץ על מדינות כמו סין, קנדה ומקסיקו כדי לשנות את יחסי הסחר לטובת ארה"ב.
הגדלת הכנסות הממשל
על פי דיווחים, טראמפ שוקל להשתמש בהכנסות ממכסים (שעשויות להגיע לטריליוני דולרים) למימון הקלות מס או מענקים לאזרחים אמריקאים, מה שיכול לחזק את התמיכה הפוליטית בו.
חיזוק התחרותיות האמריקאית: המכסים נועדו לעודד חברות זרות להעביר ייצור לארה"ב כדי להימנע מתשלום המכסים, ובכך ליצור מקומות עבודה ולהחזיר את ארה"ב למעמד של מעצמת ייצור.
עם זאת, המדיניות הזו אינה חפה מביקורת. מומחים כלכליים מזהירים שהיא עלולה להוביל להתייקרות מוצרים לצרכן האמריקאי, לעורר מלחמות סחר עם מדינות אחרות (כפי שקרה ב-2018-2019 עם סין), ואף לפגוע בצמיחה הכלכלית בטווח הארוך. טראמפ, מצדו, רואה בכך סיכון ששווה לקחת כדי להשיג את מה שהוא תופס כ"צדק כלכלי" לארה"ב.
מה אפשר ללמוד מהעבר?
מהניסיון של כהונתו הראשונה (2017-2021), שבה הוא יישם מכסים נרחבים על מדינות כמו סין, האיחוד האירופי, קנדה ומקסיקו, אפשר להסיק כמה תובנות מרכזיות. בצד החיובי, המכסים אכן עודדו חלק מהחברות להשקיע בייצור מקומי בארה"ב. לדוגמה, תעשיית הפלדה האמריקאית דיווחה על עלייה מסוימת בתעסוקה לאחר הטלת מכסים של 25% על יבוא פלדה ב-2018. מנגד, מחקרים (כמו זה של הפד) הראו שהמכסים העלו את עלויות הייצור עבור תעשיות שתלויות ביבוא, כמו רכב וחקלאות, והעלות הזו הועברה לעיתים לצרכנים. מחירי מוצרים מסוימים עלו, והצמיחה הכלכלית לא התאוששה כפי שטראמפ קיווה.
מדינות כמו סין והאיחוד האירופי הגיבו במכסי נקמה על מוצרים אמריקאיים, כגון סויה, וויסקי ומוצרי חקלאות. זה פגע קשות בחקלאים אמריקאים, עד כדי כך שהממשל נאלץ להזרים מיליארדי דולרים בסיוע לחקלאים ב-2019. הלקח הוא שמלחמות סחר פוגעות בשני הצדדים, וקשה לחזות את מלוא ההשלכות. במקביל, לחץ המכסים הביא להסכמים חדשים, כמו ה-USMCA (החליף את NAFTA), מה שמראה שהמכסים יכולים להיות כלי משא ומתן יעיל, אבל רק אם יש נכונות להתפשר.
המכסים על סין (שהגיעו ל-25% על סחורות בשווי מאות מיליארדי דולרים) לא הצליחו לצמצם משמעותית את הגירעון המסחרי של ארה"ב מולה, שהמשיך לגדול. סין מצאה דרכים לעקוף את המכסים, כמו העברת ייצור למדינות אחרות (וייטנאם, לדוגמה). הלקח: מכסים לבדם לא פותרים בעיות מבניות בסחר. עם זאת, הם כן האטו את התלות האמריקאית ביבוא מסין והגבירו את המודעות לנושאים כמו גניבת קניין רוחני.
המכסים חיזקו את התמיכה בטראמפ בקרב מצביעים במדינות תעשייתיות כמו אוהיו ופנסילבניה, שראו בו מנהיג ש"נלחם למען העובד האמריקאי". זה מלמד שמכסים יכולים להיות כלי פוליטי רב עוצמה, גם אם התוצאות הכלכליות מעורבות. מנגד, התנגדות מצד עסקים וצרכנים שנפגעו מהעלייה במחירים מראה שיש גבול למידת הסבלנות הציבורית כלפי מדיניות כזו. בטווח הקצר, המכסים יצרו תחושת ניצחון והשפעה מיידית, אבל בטווח הארוך הם לא שינו באופן דרמטי את מאזן הסחר העולמי או את מעמדה של ארה"ב כמעצמה כלכלית.